יהודי עולמי, פורטו, פורטוגל – חלק ב

מי הם האנוסים בימנו?

בדרך כלל, אנו נוטים לחשוב שהאנוסים הם זן נכחד הרדום מעל דפי ההיסטוריה של ספרים ותעודות מעליי אבק מתקופת האינקוויזיציה. אולם לא כך הם פני הדברים, ישנם אנוסים ובני אנוסים החיים וקיימים כיום ברחבי העולם ומבקשים לשוב ולקשור את גורלם עם גורלו של עם ישראל ! ביקור באחת מבירות האנוסים בפורטוגל  – העיר פורטו היא ההוכחה לקיומם של האנוסים ויציאתם מהארון.

בכפר סמוך לפורטו, קוביליא -Covilla פגשתי אדם מבוגר מעל גיל70 אשר נולד וגדל כל חייו בכפר קטן אשר ככל הידוע לא נשארו יהודים מאז האינקוויזיציה. אולם אדם זה בא עם טליתו בידו… טלית שאמו סרגה לו בעבודת יד לפני 60 שנה כדי שידע מהיכן הוא בא ולאיזה עם הוא שייך, טלית לבנה עם פסים כחולים אשר הוא שומר עליה ומתכוון להוריש לבניו. אדם זה, פרנססק בלידו, ידע גם לדקלם את "שמע ישראל" ו"מודה אני" בעברית כפי שסבא שלו לימד אותו.(בהתרגשות רבה) בבית בו הוא מתגורר יש מזוזה מחרס מהמאה ה17. לא בדלת החיצונה מפחד השלטונות, אלא בדלת הפנימית ומקובל אצלם לנשק את המזוזה בעוברם בדלת. מסורת זו עברה במשפחתו מדור לדור, ללא ספרים, ללא רבנים וללא תלמוד תורה…..

תופעות חיי הסתר של יהדות ספרד ופורטוגל מהווה אולי את אחד הפרקים המרתקים ביותר בדברי הימים  של העם היהודי ועדויותיה מקבלות תוקף עוד בימנו אנו. במשך יותר מ600 שנה  עלה בידם של בני אנוסים לשמר ולשמור תוך קשיים מרובים את הקשר עם שורשיהם היהודיים ותחושת השייכות לעם ישראל.

כידוע האנוסים הם יהודים אשר בתקופת האינקוויזיציה, נאלצו להתנצר בעל כורחם והמשיכו לשמור על מצוות היהדות בסתר ליבם וביתם.

שמות שונים ורקע היסטורי שונה מאפיין את האנוסים. המושג המוכר בספרד ופורטוגל היה "מרנוס" (שמשמעותו מילת גנאי המדמה את האנוסים לשוק של חזיר), כמו כן היה מאד נפוץ השם "קריפטו חודאס" – נוצרים יהודים או קונוורסוס, יהודים ששינו את דתם. במקומות  אחרים קראו להם:  "נוצרים חדשים" כדי לציין את אלו שהצטרפו לנצרות לאחרונה. בפלמה דמיורקה (אי בדרום ספרד) מגדירים אותם "צ'ואטס". כיום הצאצאים של מרנוס, מעדיפים לקרוא לעצמם "אנוסים" או "בני אנוסים". המאפיין את כל השמות היא העובדה שכולם נאנסו לעזוב את יהדותם והוכרחו לקבל את הדת הנוצרית בעל כורחם, למרות שבליבם ובביתם המשיכו לשמור על האמונה והמסורת היהודית ברמות שונות.

יש להניח שלא כולם יודעים שחוקי האינקוויזיציה ומעלליה, היו קיימים עד המאה ה19. רק בשנת 1834 בוטלו חוקי האינקוויזיציה באופן משפטי וסופי בספרד ולמעשה היו מדינות בדרום אמריקה ואנגולה שהמשיכו לקיים את הרדיפות עד סוף המאה ה19.

מעל  600 שנה חלפו מאז תחילת התופעה של חיי היהדות בסתר בחצי האי האיברי. פחות מ200 שנה חלפו מאז שבוטלו גזרות  האינקוויזיציה בספרד, בפורטוגל וביבשת אמריקה. למרות זאת עקבות בני האנוסים לא רק שלא נעלמו מדפי ההיסטוריה אלא המשיכו להתקיים חיים תוססים עד ימנו.

ידוע היום בברור על ריכוז אנוסים ובני אנוסים במקומות שונים בעולם. חלקם ממשיכים לשבת בספרד ופורטוגל ומחזיקים עצמם כצאצאי היהודים מדור האינקוויזיציה, ואחרים ממשיכים לשמור על אמונתם וזהותם בארצות שנפוצו בהם האנוסים כדי לברוח מגזירות השמד כגון: בברזיל, מקסיקו, קולומביה, ניו מקסיקו בארה"ב, ועוד מדינות בדרום אמריקה.

להבדיל מהמצב בפורטוגל, לא ידוע בספרד על קהילות שלמות שקיימו מנהגים יהודים ושמרו על זהותם וחתונות בתוכם. בדרך כלל היהדות נשמרה באופן פרטי ובעיקר באזורים כפריים שבהם המאפיינים החברתיים אפשרו להם לשמור את זהותם.

בפורטוגל לעומת ספרד, היהודים לא גורשו וגם מעטים הצליחו לברוח מהמרת הדת של המדינה. למרות שהמלכה איזבל ביקשה כנדוניה לפני נישואיה מהמלך מנואל שהיהודים יגורשו מפורטוגל כפי שגורשו מספרד, המלך מנואל בחר בדרך יותר "יצירתית" להשאיר את היהודים במדינה על ידי המרת דתם בעל כורחם. בתקופת האינקוויזיציה היו כ280.000 יהודים בפורטוגל אשר הוו כ25 אחוז מהאוכלוסייה המקומית. זו הסיבה שכיום מקובל להניח שבין 30 ל50 אחוזים מהאוכלוסייה בפורטוגל הם צאצאי יהודים או לפחות זורם בעורקם דם יהודי.

בני אנוסים אלו, טוענים שהם צאצאים לדור המופלא של האנוסים אשר שמר על יהדותו בסתר והם קבלו דור אחר דור את המסורת שהם יהודים. בדרך כלל, המסורות עברו מדור לדור בעל פה. ברוב הסיפורים נמסרת הידיעה על היותם צאצאי יהודים לפני הפטירה של הסבא או הסבתא המבקשים להוריש את הסוד הכמוס עמם לדורות הבאים. הזהות של האנוסים נשמרה תמיד בסתר, ללא פרסום וללא שיתופם של אנשים אחרים במעמדם. ניתן לתאר את הסוד של האנוסים כמעין רשת ריגול תת קרקעית שהשתמרה בסתר במשך יותר מ600 שנה. המציאות הקשה לפיה היו בני אנוסים נאלצים להסתיר את אמונתם היהודית וזהותם, הערימה קשיים לא רק בקיום המצוות אלא גם בלימודן ומסירתן לדורות הבאים. רק אם לוקחים בחשבון את העובדה שתופעה זו נתקיימה במשך מאות שנים באזורים רבים ומרוחקים אלה מאלה, אפשר להבין מדוע חיי הסתר היהודים קיבלו אופנים שונים ונבדלו בדרכים שונות ובמנהגים שונים.

כמובן שאין נושא האנוסים כולו מעור אחד. ישנם קבוצות שונות וחלוקות רבות בתוכם ולא את כולם ניתן לראות כצאצאים ביולוגים של אנוסי ספרד ופורטוגל אולם את חלקם הגדול ניתן לראות כצאצאים רוחניים שלהם, בהתחשב בהשלכות ההלכתיות החלות על כל אחת מהקבצות.

ישנם כיום אנוסים של ממש. החיים עד היום כיהודים בסתר, שומרים על אמונה בה' אחד, שומרים מצוות בסתר ומתחתנים בתוכם במשך למעלה מ600 שנה. אנוסים אלו יודעים שהם יהודים וזהותם היהודית השתמרה למרות שבמשך מאות שנים חשבו שעם ישראל כולו נכחד והם שארית עם ישראל על פני האדמה. ישנם אנוסים כהלכה ששמרו על רצף ביולוגי בתוך המשפחה, אולם ללא זהות יהודית. אנוסים אלו, שמרו על מנהגים מסוימים ואף הקפידו על חתונות בתוך המשפחה, אולם הם לא ידעו להסביר מדוע הם עושים את אשר עושים…. הדליקו נרות ביום שישי בהסתר והתחתנו בתוך המשפחה אולם לא ראו בכך אקט דתי או יהודי כלל. מאידך ישנם בני אנוסים בעלי זהות יהודית,  אשר יודעים שבאים ממשפחה יהודית במשך מאות שנים, אולם בהחלט יתכן שלא היה רצף ביולוגי בתוכם ובמשך הדורות התחתנו עם בני זוג לא יהודים, אולם הם מרגישים בני אנוסים וגאים בשורש היהודי שלהם ומבקשים לשוב ולהחיותו. (על אנוסים מסוג זה כתב אברבנאל "שאנו מחזיקים אותם כגויים ולפי דעתו יחזרו על היהדות והקב"ה לא התייאש מהם וברחמיו המרובים יחזירם לתורתו", פרשת ניצבים). ישנם אנוסים שהם צאצאים לאם יהודיה ואחרים שהם בני אנוסים מצד האבא אולם  מרגישים יהודים לכל דבר ועניין (כיהודי רוסיה שדתם נקבעה ברוסיה על פי האב). ולצערנו יש גם נוצרים אבנגליסטים ומשיחיסיטים שמנסים לחדור לשורות עם ישראל בטענה שהם צאצאי אנוסים.
תנועת התשובה של הקצין הפורטוגזי – יהודי, ברוש בסטו

כל תנועה רוחנית דורשת מנהיג, אולם מעטים הם המנהיגים האגדיים כפי שמצטיירת בדמותו של ארתורו קרלוס דה ברוש בסטו. ברוש בסטו (כפי שהוא ידוע בפי כל עד היום) היה קצין בצבא הפורטוגזי אשר שירת את מולדתו במשך מלחמת העולם הראשונה. הוא נולד ב1886 במשפחה קתולית ונפטר בשנת 1959. סבו של ברוש בסטו, גילה לו את הרקע היהודי של משפחתו ומאז החל תהליך מהיר של חיפוש השורשים של הקצין הצעיר. האגדה מספרת שאחד האירועים אשר עוררו אותו לשוב ליהדותו, היה כאשר באחד מלילי שישי ראה קצין צרפתי מדליק נרות באוהל וכאשר שאל אותו לפשר המעשה הקצין השיב שזו "מצווה יהודית של שבת". ברוש בסטו, היה רגיל לראות הדלקת נרות כל ליל שישי בבית סבו והדבר גרם לו להבין את משמעות המעשה ואת הקשר שלו ליהדות.

התחנה הראשונה של ברוש בסטו, הייתה  בקהילה היהודית בליסבון. אולם כאשר הוא פנה לרב הקהילה, לא קיבל את המענה המבוקש. הקהילה הקטנה, אשר הגיעה ממרוקו, גיברלטר ואירופה, הייתה עדיין מבוהלת וחששה מהכנסייה ומהתוצאות שיכלו להיות להשבתם של אנוסים מהכנסייה הקתולית לבית הכנסת היהודי. אולם ברוש בסטו, לא נבהל ולא הרים ידיים. הוא נסע למרוקו, (טנג'ר) כדי לעמוד בפני בית דין רבני ולבקש על נפשו ועל השבתו לדרך אבותיו. לאחר גיורו, הוא התחתן עם אישה ממשפחה יהודית, משפחת אזנקוט. ברוש בסטו הפך ל:אברהם בן הראש, כך הוא חתם בכל המסמכים והמאמרים שהוא כתב בנושא יהדות.

הקצין האגדי, למד באקדמיה צבאית והפך למצביא מוכר וחשוב, אולם הוא לא זכה ללמוד בישיבה. הוא היה אוטודידקט, למד עברית והספיק למלא את כרסו בתנ"ך, מחשבה, היסטוריה והלכה.

ברוש בסטו עשה מעשה אשר לא יעשה, ניסה לשנות את פני ההיסטוריה הרוחנית של אנוסי פורטוגל ולהחזיר עטרה ליושנה. הוא ניסה בשנת 1920 להחזיר את ההיסטוריה לאשר אירעה לפני שנת 1391,  לפני 500 שנה. הוא קרא לפעילותו "מעשה הצלה".

ברוש בסטו קרא את המפה כאיש צבא והבין את הפוטנציאל הטמון באזור פורטו, בצפון מזרח פורטוגל, אזור שהיה ידוע בנוכחות של אנוסים. מאחר שבתקופת הרדיפות לא יכלו לברוח מהמדינה, הם בחרו להתגורר באזורים כפריים שבהם יוכלו להיות רחוק מעין האינקוויזיציה. באזור זה, שעתיים נסיעה מפורטו, נמצא הכפר הידוע בלמונטה בו השתמרה בסתר קהילה שלמה של אנוסים. (תושבי כפר זה עברו השבה ליהדות על ידי בית דין שנשלח על ידי הרב מרדכי אליהו שליט"א בהיותו רב ראשי לישראל).

זכיתי לראות במו עיניי את התנ"ך האישי של ברוש בסטו. חוץ מהערות שהוא כתב על גבי דפי הספר, הוא הקפיד לרשום בכריכה האחורית את שמות האנשים אשר הוא מל ביחד עם רופא- מוהל אשר התלווה אליו לביקוריו בכפרי הסביבה.

אחד מתלמידיו האחרונים של ברוש בסטו, מר פריירה, יודע לספר כיצד הקצין הפורטוגזי, רכב בגאווה על סוסו במדי צבא מכפר לכפר כדי לבקר את האנוסים, למסור להם את בשורת "תנועת התשובה" שהוא החל ולמול אותם כמעשה ראשון של השבה ליהדות. הכל נרשם בכריכה האחורית של התנ"ך ההיסטורי. כמובן שביקוריו בכפרים של אנוסים, עוררו חשד ופחדים שכן עד אז רוב האנוסים שמרו על יהדותם וזהותם בסתר ומתוך פחדים של גילוי אמונתם לסובבים אותם. ברוש בסטו, היה צריך להתמודד עם הפחד החברתי יותר מאשר עם הפחד של קיום ברית המילה.

אולם לא רק ביקורים  בכפרים ובריתות מילה היו חלק מתוכניתו הגלובלית של ברוש בסטו לאנוסי פורטוגל. הוא החליט להקים בית כנסת מרכזי אשר יהווה בסיס ותשתית רוחנית ודתית לכל האנוסים באזור. בתמיכה של משפחת כדורי המפורסמת מהונג קונג, הוא בנה בית כנסת גדול מימדים אשר נחנך ברוב עם והדרת מלך בשנת 1938. בבניין בית הכנסת "מקור חיים" הוא בנה מקווה וחדרי לימוד לישיבה שהוא הקים: ישיבת "ראש פינה" בה למדו עשרות תלמידים במשך השנים. בנין בית הכנסת, הפך להיות המרכז להפעלת הפעילות של האנוסים באזור. גם עיתון  בשם ה"לפיד" ועשרות חוברות ללימוד יהדות בשלל נושאים נכתבו על ידי ברוש בסטו. הכל במו ידיו ומסירות רבה. לתוכניתו להשבת האנוסים לחיק היהדות הייתה תהודה בינלאומית וארגונים יהודיים רבים בכל העולם הציעו את תמיכתם.

אולם כפי שקורא פעמים רבות, ההצלחה הגדולה הביאה לכישלון. הכנסייה הקתולית במקום, ראתה שמעשיו של ברוש בסטו אינם אפיזודה חולפת, אלא הם יוצרים שינויי משמעותי בקרב אלפי תושבי אזור הנענים לפניותיו של הקצין והחליטה לעשות מעשה. הם דאגו לכך, שהקצין המוצלח אשר נלחם למען המולדת (אבל גם למען האנוסים), יואשם ויישפט על ידי הצבא על הטרדה מינית של קטינים והומוסקסואליות. למרות שהוא יצא זכאי במשפטים השונים, הועדה לענייני משמעת הרשיעה את ברוש בסטו בשנת 1943 על התנהגות שאינה הולמת קצין וסולק מהצבא הפורטוגזי. אשמה שקרית ומתוכננת זו, הביאה לכינוי של ברוש בסטו כ"דרייפוס הפורטוגזי". (לצערנו שמו של ברוש בסטו, איננו מספיק מוכר בעולם היהודי, למרות שהוא מסר את נפשו למען יהודים ויהדותם).

כמובן שמשפט זה גרם לשבר ודיכאון אצל ברוש בסטו אשר נאלץ לטפל בענייניו האישיים ולא הצליח להמשיך לפתח את מהפכת האנוסים. גם האנוסים נבהלו מפני האיום של הכנסייה והצבא ופרשו מדרך השיבה ליהדות ושבו להסתתר בכפרים ובשמירת הדת הקתולית.

האנוסים חוזרים וניעורים

ברוש בסטו נפטר לפני 46 שנים, אולם נדמה שהחזון שלו חי וקיים. האנוסים בפורטוגל בכלל ובפורטו בפרט ממשיכים לחיות בצילו ומבקשים לשוב ליהדות. רבים מהם פוקדים מידי שבת את בית הכנסת שנבנה לפני 70 שנה, מתפללים בו בשני וחמישי בשעה 6 בבוקר ובאים לבלות את כל השבת בבית הכנסת, לישון ולאכול בחדרי הישיבה כדי לא לנסוע בשבת ולהתפלל בין קירות בית הכנסת ההיסטורי. הרב שי אליעזר דמרטינו, (בוגר מכון שטראוס – עמיאל ושליח "שבי ישראל") משמש בקודש ומרביץ  תורה וחכמה לכל אדם המבקש לשוב לדת אבותיו. רק לאחרונה, הייתה הכנסת ספר תורה וחנוכת מקווה בפורטו. נדמה שתנועת התשובה של האנוסים מתעוררת שוב.

אחד האנוסים אשר שב לאחרונה ליהדותו, הוא פרופ' חוסה פליפה פראו. שמות המשפחה שלו מעידים על היותו מצאצאי האנוסים במקום, אבל יותר מכל זהותו ומאמציו לשמור על יהדותו מעידים על כך. פליפה חלם במשך יותר מ20 שנה לשוב לדת אבותיו. עבור פליפה, דייקן לפסיכולוגיה באוניברסיטה יוקרתית מקומית, השיבה ליהדות איננה "דבר משני בחייו, אלא עמוד השדרה של חייו".

נכדתו של ברוש בסטו, גב' איזבל, הקימה לאחרונה מוזיאון קטן ומרשים עם תולדות חייו, תמונותיו וחפציו האישיים של ברוס בסטו מתוך רצון להנציח את זכרו ומתוך תחושה שכיום הבשורה של הסבא חוזרת להיות רלוונטית לצאצאי האנוסים בפורטוגל.

נדמה שההיסטוריה חוזרת….  מה שמלכי ספרד פרננדו ויזבל ניסו לעשות במאה ה15, למחוק כל זכר של יהודים ויהדות על ידי הגירוש והמרת דתם בספרד ופורטוגל חוזר וניעור… מספר משמעותי של צאצאי קרבנות אלו, חוזרים וניעורים מתוך דפי ההיסטוריה ומבקשים לשוב ולחזק את העם היהודי ולתקן את הפרק המר של האינקוויזיציה….ושל משפטו של ברוש בסטו, יש להניח שמלכי ספרד ופורטוגל היו מתגלגלים בקברם לנוכח ידיעה זו….

באופן אינדיבידואלי וקהילתי צאצאי האנוסים רוכשים מחדש את המודעות הקושרת אותם להשתייכותם לאבותיהם. אלפי אנוסים נמצאים היום בתהליך של חיפוש רוחני, לאומי, במגמה לשוב לשורשים היהודים שלהם. אלפים לומדים יהדות בסמינרים, שיעורים, משתתפים בחיי הקהילות ומקיימים דיונים ולמוד באלפי אתרי אינטרנט הקיימים עבורם.
דעת פוסקי דורנו בנושא האנוסים

נושא האנוסים וצאצאים לא עלה לדיון משמעותי אצל פוסקי דורנו. מעט הן התשובות והפסקים המתייחסים אליהם ומבקשים להציע דרך להשבתם לחיק עמנו בתקופה המודרנית. יש להניח שהסיבה המרכזית לכך היא המשך הסתגרותם של בני האנוסים במשך דורות ושנים. רק לאחר שינוי השלטון בספרד (לאחר שלטון פרנקו) ובפורטוגל (לאחר סיום הדיקטטורה וראשית הדמוקרטיה ב1975) הרגישו בני האנוסים חופשיים להציג את רגשותיהם ומבוקשם.

כמובן שבדורות הסמוכים לגירוש ספרד ופורטוגל (במאות ה17,16,15) , רבו הפוסקים אשר דנו במעמדם של אלו שנאלצו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית ולעבור הטבלה לנצרות אולם שמרו על אמונת ישראל בליבם. אולם מאז ועד ימנו נושא האנוסים המשיך להתקיים לא רק בסתר הלבבות של צאצאיהם אלא גם בסתר ובהסתר בעולם הפסיקה והרבנות. מתחילת המאה ה18 הנושא יורד כמעט לגמרי מסדר היום של העם היהודי ועבר מסדר היום הלאומי.

אולם נושא האנוסים ומעמדם עלה לדיון  בחודש אלול תרפ"ט במועצת גדולי התורה בימי הכנסייה הגדולה השנייה והסכימו כולם להיתר ולצורך לקרבם לעם היהודי.  הרב צירלזאן כתב בספרו מערכי לב: "לקבל אחינו הנדחים אנוסי ספרד ופורטוגל בזרועות פתוחות בשביל להחזירם אל תחת כנפי השכינה". הרב גדליה פעלדער בספרו נחלת צבי כתב: " מהאמור יש לראות שהיהדות לא נטרה איבה להנהו אנוסים אלא ראתה אותם כנטע זר בין העמים ואלא שרוצים לחזור קראו שובו אחים נידחים אל חיק אמכם, דעו מה שאומרים הבריות הדם שעומד בין הקוצים הדס שמו והדס קוראים לו".

גם הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי ז"ל רב ואב"ד דרמת גן כתב " סבורים אנו עתה שפקד ה' את עמו וארצו וזכינו לקץ המגולה כהבטחת הנביא יחזקאל ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא … חייבים אנו לעורר לאנוסי ספרד ולומר להם ה' אלוקי ישראל קורא לכם שובו על עם ישראל…דון יצחק אברבנאל בספרו על התורה הנציח אותם והבטיח שאנוסי ספרד יחזרו ליהדות".

הרב חיים דוד הלוי זצ"ל כתב: "מעתה,אחד מפלאי הגאולה הניסית העתידה של עם ישראל יהיה  שיבת בנים תועים ואבודים  חזרה לחיק היהדות. ואם אמנם גם צאצאי האנוסים בספרד ובאמריקה ירצו לשוב ליהדות, נראה בזה חלק מה"אתחלתא דגאולה".

הרב מרדכי אליהו שליט"א כתב ש"מאחר ועבר זמן רב מתקופת האנוסים ועד היום ויש חשש של תערובת עם זרע שאינו של ישראל "יש למושכו חסד" היינו שיש לשבחם שבאים היום לקיים את כל מצוות התורה בגלוי…." גם הראשון לציון, הרב שלמה משה עמאר שליט"א הכריז על הקמת ועדה לבדיקת יחוסם של האנוסים לעם ישראל ולדרך הראויה להשבתם.