השר שטרית: תן לאחינו האבודים להיכנס לארץ!
עכשיו כולנו יכולים להיות רגועים.
נכון, איראן עדיין מנסה למחוק את מדינת ישראל וארגוני הטרור ממשיכים בירי הקאסמים על יישובי הדרום.
אבל אל דאגה! בישיבתה השבועית האחרונה, הקדישה הממשלה את זמנה היקר כדי להגן עלינו מאיום אף גדול יותר, והוא עליה מוגברת מחו"ל.
כן, קראת את זה נכון. ביזמתו של שר הפנים מאיר שטרית, התקבלה החלטה מבישה שמטרתה לסגור את הדלת בפני קבוצות של אנשים שרוצים לחזור או להצטרף לעם היהודי ולעלות לארץ.
לפי ההחלטה, "שר הפנים לא ייתן אשרות כניסה לישראל לקבוצות, לצורך הליכי גיור ואזרוח, אלא באישור הממשלה, על פי נימוקים מיוחדים", כאשר "קבוצה" הוגדרה כ"עשרה אנשים או יותר מכל מדינה".
מאחורי הניסוח היבש הזה מסתתרת כוונתו המוצהרת של השר שטרית למנוע מקבוצות בעלי זיקה היסטורית לעם ישראל לבוא ארצה.
הצורך באישור של הקבינט כולו בכל פעם שקבוצה של 10 או 100 איש רוצה להגיע לכאן כדי לעבור גיור הוא אבסורד. הרי מר שיטרית יודע היטב שהסיכוי להעלות נושא שכזה לסדר היום העמוס של הממשלה הוא קלוש ביותר. לכן, הוא בעצם מנסה לקבור את האפשרות אחת ולתמיד, ע"י כך שהוא יוצר מכשול ביורוקרטי שלא ניתן להתגבר עליו.
ואם אתה תוהה מה מניע את השר שטרית לעשות דבר שכזה, התשובה היא די פשוטה. מדובר בפוסט-ציונות שמהולה בדעות קדומות, וכן, גם בגזענות.
בחודש שעבר, שבי ישראל, העמותה שבראשה אני עומד, הביאה ארצה קבוצה של 230 בני מנשה מצפון מזרח הודו לצורך גיור ועליה על סמך אישור בכתב שקיבלנו מהשר רוני בר-און, קודמו של שטרית במשרד הפנים. בני המנשה הם צאצאים של אחד מעשרת השבטים, והם שמרו על המסורת היהודית במשך אלפי שנים בגלות.
כאשר שטרית גילה זאת, הוא ניסה לחבל בהגעת הקבוצה, אפילו אחרי שהאנשים כבר מכרו את רכושם והיו בדרכם לארץ. למזלנו, הוא נכשל בניסיונות אלו.
בני המנשה הם בשר מבשרנו. הרי במרץ 2005 הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר, הכיר בהם כ"צאצאי עם ישראל", וקרא להשיבם למדינת ישראל ולחיק העם היהודי.
כיום, חיים בארץ כ-1400 בני מנשה, שהם יהודים וישראלים לכל דבר. כולם עברו גיור ע"י הרבנות הראשית לישראל, הם משרתים בצבא ומתפרנסים בכבוד.
במלחמת לבנון השניה, יותר מ -12 חיילים בודדים מבני מנשה עמדו בחזית ונלחמו באויבינו, כחלק משירותם בצה"ל.
אף על פי כן, השר שטרית מתעקש להפנות עורף ל- 7000 בני המנשה שנותרו מאחור בהודו ושרוצים לעלות לישראל. ולא רק זה, הוא מוכן לחרוץ את גורלם של קהילה שלמה מבלי לחקור את הנושא לעומק ומבלי אפילו לפגוש ולהכיר את האנשים מקרוב.
זוהי טרגדיה בעלת מימדים עצומים, לא רק לאנשים ולמשפחות עצמן, אלא גם למדינת ישראל.
לאחר אלפי שנה, בני המנשה מושיטים לנו את ידם ומבקשים לחזור הביתה. אבל במקום להושיט להם יד חזרה, השר שטרית מעדיף לתת להם סטירה בפרצוף.
אנחנו ננהל מערכה ציבורית וקולנית בעד המשך עלייתם של בני המנשה, ולא ננוח עד שהם יוכלו להגשים את חלומם ולחזור לעם היהודי ולמדינת ישראל.
התהליך של שיבת ציון הוא גדול יותר מכל אדם בודד, ואף אחד לא יכול לעמוד בפניו. אפילו אם הוא שר בממשלת ישראל.
הכותב הוא היו"ר והמייסד של עמותת "שבי ישראל", שמושיטה יד ל"יהודים אבודים" ברחבי העולם המבקשים לחזור לעם היהודי.