שניים סינים עם חומש גדול: יהודים מלוכסני עיניים

שניים סינים עם חומש גדול: יהודים מלוכסני עיניים

 

בערב הפסח הם נהגו למשוח דם על משקופי הבתים, ואכלו את "מרק הגדי המתוק". 800 שנים שמרו על יהדותם, עד שהתבוללו – אך זיקתם ליהדות נשארה, וגם הכיתוב בתעודות הזהות הסיניות. עכשיו שבים צאצאי היהודים הסינים ליהדותם.

"מה הדבר שהכי מתחשק לכם לעשות?" שאלתי את שבעת הבחורים מלוכסני העיניים שבאחריותי. "אנחנו רוצים לאכול סוף-סוף שווארמה", באה התשובה הבלתי צפויה, ובאנגלית עילגת.

כך בלילה ירושלמי קריר, צעדנו בסך לעבר התחנה המרכזית בירושלים כדי לאכול שווארמה. הקהל הרב נבקע לפנינו בפליאה. לא כל יום רואים כאן שבעה בחורים סינים, עוטי כיפה וציצית. דממה השתררה כאשר הם נעמדו בתור לנטילת ידיים.

בפסח אוכלים "מרק גדי מתוק"
"שה טיצנג, אביו של שה ג'ונגיו, נהג לטבול מברשת בצנובר אדום ולמשוח קו אדום בסגנון סיני טיפוסי על שני העמודים החלזוניים שמשני עברי הדלת. זה היה בבירור שריד של מנהג משיחת דם גדי על מזוזות הדלת בפסח, כדי לסמן בית יהודים שעל האלוהים לפסוח עליו בהמיתו כל בכור במצרים, כדרך לאלץ את פרעה לשחרר את היהודים המשועבדים.
פרויקט "נתיב המשי" מלווה את צאצאי הקהילה, ומסייע להם לשוב לשורשיהם היהודיים ולמדינת ישראל
"ועוד זוכר שה ג'נגיו, שבילדותו הייתה המשפחה מבשלת בחג האביב תבשיל שנקרא בפיהם "מרק גדי מתוק", בלא מלח. הכול היו חייבים לשתות מרק זה בבוקר. בצהרים היו פורסים ואוכלים את הבשר. גם זה היה ממנהגי חג הפסח… הילדים סלדו מטעם התבשיל, ובהתבגרם לא התמידו במנהג זה".
כך ברגע אחד, טבול כולו בחומוס וטחינה, מחקנו את הטעם הרע של "מרק הגדי המתוק", וחתמנו באופן רשמי את שיבתם של הבחורים מקאיפנג הביתה.
קהילת קאיפנג הצטיינה ברצף הקיום היהודי כ-800 שנים, והייתה היחידה בסין שהותירה תיעוד של תולדותיה
גדעון, צורי, שי, יעקב, יונתן, הושע ומשה הגיעו לפני כשנתיים לישראל במסגרת "נתיב המשי" – פרויקט של ארגון "שבי ישראל", המלווה את צאצאי הקהילה, ומסייע להם לשוב לשורשיהם היהודיים ולמדינת ישראל. תחנתם הראשונה הייתה אולפן עברית בקיבוץ שדה אליהו, שם גם השתלבו בענפי הקיבוץ השונים. מאז, זה כבר שנה וחצי הם לומדים תורה בישיבה, ומתכוננים לגיור.
מיהם יהודי קאיפנג?
בתחילת המאה ה-12 הייתה קאיפנג בירתה של שושלת סונג הצפונית. מיקומה וחשיבותה משכו אליה סוחרים יהודים שהשתקעו ואף הקימו בה קהילה מפוארת.
פרופ' איירין איבר: למרות החורבן וההתבוללות, התחזקה דווקא זהותם היהודית ולא נהרסה. יוצאי הקהילה בפורים
קהילת קאיפנג הצטיינה ברצף הקיום היהודי כ-800 שנים בקירוב, והייתה היחידה בסין שהותירה תיעוד של תולדותיה, בעיקר על ארבע כתובות חקוקות באבן שהוצבו בבית הכנסת ובמקומות אחרים.
לפני זמן קצר שאלתי את נינה, שעלתה ארצה והתגיירה לפני כ-4 שנים, מהי החוויה היותר משמעותית עבורה בחיים בישראל. תשובתה לימדה על סגירת המעגל: "הקומוניזם מחק את הדת והאמונה", השיבה, "במקומו קמה דת חדשה שבמרכזה אלוהי המטריאליזם והאנוכיות. בסין היו חיינו חסרי משמעות ואנוכיים. פה יש חיים רוחניים, פה אני חשה בקב"ה בכל צעד. גם בישראל ניתן למצוא חומרנות ואנוכיות, אך יש תורה שמלמדת אותנו כיצד להיאבק בהם".
התבוללות לצד רצף יהודי
על ערכיה של הקהילה העתיקה בקאיפנג ניתן ללמוד מכתובת שנחקקה בשנת 1512, וכותרתה: "תולדות בית הכנסת מכבד את כתבי הקודש של הדרך: הם מנדבים כסף לאלמנות וליתומים, לחולים ולבעלי מום, ומספקים להם קורת גג. הם מקצים כספים למי שאין ידו משגת להינשא, למי שאין ידו לממן הלוויה… הם מקפידים על משקולות, ולעולם לא ירמו את אחיהם…"
את טוב ליבם ויושרם של בני הקהילה לא מייחסת הכתובת ליד המקרה, אלא להשפעה המבורכת של התורה: "משה חכם, רחמן וצדיק, חיפש את כתבי הקודש על הר סיני… כך באו לעולם 53 הפרשיות של תורת האמת, טהורות ומושלמות. הן משרות את רוח היושר על הישרים, וחושפות את זדון הרשעים…"
בשנת 1800 שלחו יהודי שנחאי איגרת לאחיהם שבקאיפנג, שתוכנה העצוב והמרגש מלמד גם על תפארתה הקדומה של הקהילה: "אחינו אנשי גאולתנו, שמענו שנחרב בית הכנסת שלכם… נשבר ליבנו בקרבנו ויגון ואנחה מלא ליבנו בשומענו זאת השמועה הרעה… אשר שכחתם את תורת ה' אשר למדו אתכם אבותיכם ואת עבודת ה' שכחתם, ושבת ומועדים והמילה עזבתם…"
יהודי קאיפנג נקראו גם "כת תולשי הגידים". לפי צ'ן יואן השם הוענק להם עקב מנהגם לנקר את גיד הנשה, כפי שדורשת ההלכה היהודית
בכתובת על מצבת אבן משנת 1489 מצוין כי בית הכנסת "היכל האמת הטהורה" הוקם בשנת 1163. המבנה נחרב ושוקם מספר פעמים, עד לחורבנו הסופי בשנת 1860, עת עלה הנהר הצהוב על גדותיו והרס אותו כליל. חורבן בית הכנסת היווה עדות מוחשית לחורבנה הרוחני והתבוללותה של הקהילה באותה עת.
תעודת זהות סינית: עד לשנת 1996 נרשמו צאצאי יהודי קאיפנג בתעודות הזהות הסיניות בהגדרת הלאום "יהודי" - "יואו טאי"
לפי פרופסור איירין איבר, למרות החורבן וההתבוללות, "בזכות תהליך מיוחד במינו… התחזקה דווקא זהותם היהודית ולא נהרסה, והצליחה להישמר אל תוך המאה העשרים".
עיתון יהודי בסינית
יהודי קאיפנג נקראו גם "כת תולשי הגידים". לפי צ'ן יואן השם הוענק להם עקב מנהגם לנקר את גיד הנשה, "בגלל יעקב שנפגע בגיד הנשה בעת ששרה עם המלאך ונקרא בשל כך ישראל".

Comments

comments