סובוטניקים לנצח
באזור נידח בתוככי רוסיה הגדולה, חיים אנשים הרואים בעצמם יהודים לכל דבר. הם שומרים שבת, מניחים תפילין ואפילו קוראים בתורה בהגיה אשכנזית * גם שכניהם הגויים רואים בהם יהודים לכל דבר ולכן הם מציקים להם, פוגעים בהם ומנסים להשמידם, כמיטב המסורת האנטישמית * היחידים שלא מתרגשים מסיפורם של ה"סובוטניקים" שומרי השבת כפי שהם מכונים, הם נציגיה של ממשלת ישראל * דווקא כאן, במעוז היהודים, מערימים קשיים על אלו מביניהם הרוצים להגיע לארץ ומסבירים להם שהם בכלל לא יהודים כאלף ק"מ ממוסקבה, במקום די נידח בתוככי רוסיה הגדולה, נמצא אזור בשם ורוניש. ספק רב אם אזרחי ישראל, ודאי ה"צברים" שביניהם, שמעו על המקום הזה, אך מתברר כי אלפים מתושבי ורוניש דווקא שמעו על היהדות ועל מדינת ישראל והם טוענים בתוקף כי הם יהודים, צאצאיהם של נוצרים שהתגיירו.
היהודים האלה שומרים שבת, מקפידים על מצוות ומתפללים כמנהג היהודים. ברשותם ספרי תורה וטליתות והם חוגגים את החגים היהודיים כהלכתם ומרגישים יהודים לכל דבר ועניין.
באופן כמעט טבעי, שכניהם הגויים לא אוהבים את היהדות המתפרצת הזו שלהם וה"סובוטניקים" שומרי השבת, כפי שהם מכונים הפכו בתקופה האחרונה מטרה לפעילות אנטישמית חמורה, המשתלבת היטב במגמת האנטישמיות הגוברת ברחבי רוסיה.
הצצה לעולמם של הסובוטניקים תושבי ורוניש, סיפק לאחרונה שליח הסוכנות היהודית במוסקבה בוריס מפציר, שביקר בקהילה ואף ערך סרט תיעודי על האנשים החיים שם: "למרות שסעיף הלאום בתעודת הזהות שלהם אומר שהם רוסים, הם מרגישים יהודים וסובלים מאנטישמיות. היהודים המקומיים אינם מורשים לעלות לאוטובוסים, אסור לקנות מהם חלב כיוון שמדובר ב'חלב יהודי' ובנוסף, הם סובלים מהתנכלויות בלתי פוסקות מצד שכניהם הגויים".
לפני מספר שבועות עלה עניינם של יהודי ורוניש לדיון בוועדת העליה והקליטה של הכנסת, ביוזמת ח"כ יורי שטרן. לא היה ויכוח כי מדובר ביהודים אוהבי ישראל. יהודי ורוניש הם צאצאיהם של נוצרים שהתגיירו לפני שנים, חלקם עוד במאה ה 15, והם מקפידים על אורח חיים יהודי. רבים מתוכם עלו במהלך השנים לארץ והשתקעו כאן ללא כל בעיה, אך אחרים, שהתעכבו עם העליה ומבקשים לעלות בימים אלו, מגלים כי מדובר במשימה לא פשוטה בכלל. מתברר כי הרשויות הישראליות לא מאפשרות את עלייתם שכן בסעיף הלאום בתעודת הזהות שלהם הם מוגדרים כרוסים ולא כיהודים. "אנחנו מעריכים שבאזור ישנם כעשרת אלפים איש הנוהגים כיהודים", מסביר בוריס מפציר, "אך על-פי החוק הרוסי, חל איסור להעביר בעלי לאום רוסי על דתם". וזוהי אינה הבעיה היחידה.
"אף אחד לא יודע מדוע הם התייהדו"
סיפורם של "הסובוטניקים" מרתק. לפני כ 200 שנה החלה באזור ורוניש תופעה של התייהדות. אף אחד לא ממש יודע להגיד בדיוק מה החל את התהליך, רק יודעים לומר שהדבר קרה בתקופת ממשלת הצאר, שהתאכזר מאוד ליהודי רוסיה. מספר מיכאל פרוינד, יו"ר עמותת "שבי ישראל", שיחד עם עמיתו הרב הדיין אליהו בירנבוים, חבר בית הדין הרבני המיוחד לגיור ורבה של "שבי ישראל", הגיעו לורוניש לפני מספר חודשים כדי לחקור את תולדות הקהילה לאורך השנים: "היו שם איכרים רוסיים נוצרים שהחליטו לאמץ את היהדות. זה היה צעד של גבורה ואצילות נפש מדרגה ראשונה".
לפי נתוני הממשל הרוסי, כ 20 אלף איש לפחות הצטרפו באותה עת ליהדות ולא הסתירו את צעדם זה.
בשנת 1817, סבלו הסובוטניקים באזור ורוניש מאנטישמיות קשה ביותר מצד שכניהם הנוצרים. בעקבות כך הם שלחו מכתב לצאר אלכסנדר הראשון, בבקשה שיתערב למענם. אלא שהצאר לא היה האיש הנכון לפנות אליו, שכן הוא עצמו היה אנטישמי וגם נוצרי אדוק. אלכסנדר הוציא שורה של גזרות קשות נגד הסובוטניקים ובין היתר, אף גזר לחטוף את ילדיהם ולשלוח אותם לצבא הרוסי. הוא גם פיזר אותם בכל רחבי האימפריה הרוסית, כדי שלא יהיה מרוכזים ולא "ישפיעו" על הנוצרים.
למרות האכזריות הזו, הסובוטניקים הצליחו איכשהו לשמור על זהותם היהודית.
בתקופת הנאצים, כשהגרמנים פלשו לאוקראינה ולרוסיה, הם רצחו אלפי סובוטניקים באוקראינה, שכן ראו בהם יהודים, וגם תחת המימשל הסובייטי הם לא זכו לשקט ושלווה. לפני כ 30 שנה, החליטו הסובייטים "לפתור את הבעיה אחת ולתמיד" ולכן נכנסו חייליו לכפרים והכריחו את הסובוטניקים להתערבב בין החיילים הגויים. אז גם החלו ההתבוללות ונישואי התערובת בקרבם. "ובכל זאת", מספר פרוינד, "הסובוטניקים המשיכו בחייהם היהודיים. היו ביניהם ששלחו את הילדים ללמוד בישיבות הגבוהות בליטא ומאז שהחלה העליה הגדולה בשנות ה 90, אף הגיעו ארצה אלפי יהודים סובוטניקים. רק לפני כשלוש שנים, החלו, משום מה, משרד הפנים ולשכת הקשר "נתיב" במוסקבה להערים בפניהם מכשולים ובעיות בדרך ארצה".
ש. למה אתה מתכוון?
"נסעתי לכפר ויסוקי, משם עלו בעשור האחרון כמה מאות אנשים. רובם התיישבו באזור בית שמש ורבים מהם עברו גיור על-ידי הרבנות, כדי להסיר כל ספק לגבי מעמדם. פגשתי שם אנשים שהגישו בקשות לעלות לפני כשלוש שנים וטרם קיבלו תשובה. לא ברור לי מדוע הם מסורבים".
ש. מה ההסבר הרשמי?
"אין מדיניות ברורה לגבי הסובוטניקים. יש כאלה שמחכים שנתיים ושלוש לאישור עליה, למרות שיש להם קרובי משפחה שכבר גרים בארץ ולא אמורה להיות בעיה לגביהם. במקרים אחרים, לשכת הקשר 'נתיב' או משרד הפנים אוסר עליהם לבוא ארצה ומנמק זאת בכך שהם נישאו נישואי תערובת. הדבר מתבצע בניגוד למדיניות הקיימת לגבי יתר יהודי רוסיה".
הרב בירנבוים: "לאמיתו של דבר, עד כה הנושא של הסובוטניקים לא נידון באופן מסודר ושיטתי ברבנות הראשית. לא ברור מי גייר אותם בעבר ועל בסיס איזה קריטריונים, אבל ברור שהם מוכנים לשתף פעולה ולהתגייר שוב, כדי להסיר כל ספק. מטרת הביקור האחרון שלנו שם היתה להכיר מקרוב את הנושא וללמוד אותו, גם בגלל ההיבטים ההיסטוריים וגם בגלל שאני מנסה להביא את הנושא לדיון ברבנות הראשית".
ש: איך מתנהל אורח חייהם בכפרים?
"מה שהם יודעים הם מקיימים. צריך לקחת בחשבון שכמו כל יהדות רוסיה, גם הם שרדו וסבלו תחת המימשל הקומוניסטי, שניסה להסיר כל זכר של תורת ישראל. אבל בכל זאת, הם שומרים שבת, עורכים תפילות ויש להם אפילו ספר תורה. אגב, האדם האחרון שידע לקרוא בתורה עלה ארצה לפני חצי שנה. הם מתפללים בהברה אשכנזית, ותפילות מסוימות כמו קדיש הם אומרים ברוסית. את יתר התפילה הם אומרים בעברית. יש להם טליתות, לכמה מהם יש תפילין. הם שומרים על כשרות, עד כמה שאפשר. יש שם אנשים ששנים לא טעמו בשר, כי כמעט ואין דרך להשיג בשר כשר".
ש: האם יהדותם מוכחת?
הרב בירנבוים: "השאלה הזאת לא צריכה להשפיע בכל מקרה על עלייתם לארץ במסגרת חוק השבות, כי מבחינה זאת הם תמיד נחשבו ליהודים. מה שכן, אין פקפוק בזיקתם ליהדות ולעם ישראל מבחינה היסטורית. יש בידינו נתונים היסטוריים המוכיחים שהם שומרים על מנהגי יהודים ויש אפילו מסמכים של הנוצרים המתלבטים איך להתמודד עם הקבוצה הזו ואיך להרוס אותם".
פרוינד מוסיף כי הוא אינו מבין מדוע ממשלת ישראל עושה לסובוטניקים בעיות. "האנשים האלה שרדו את האכזריות של הצארים, את הרדיפות של הנאצים וגם את הקומוניסטים, ועשו זאת בגבורה ובמסירות נפש. לא ייתכן שהמדינה היהודית לא תאפשר להם לחזור הביתה, לעם ישראל, מה גם שראש הממשלה מדבר כל הזמן על הצורך להביא לכאן מיליון עולים תוך עשר שנים".
בנוס, מתריע פרוינד כי ב 30 השנים האחרונות החלה תופעה של התבוללות ונישואי תערובת בקרב הדור הצעיר של הסובוטניקים. "הדור הצעיר מתחיל להתרחק מהמקורות ומהמסורת, ואם אנו לא נציל את הקהילה הזו, היא תיעלם לגמרי. אני חושב שיש לנו חובה מוסרית, היסטורית ודתית להושיט יד לאנשים האלה".
הרב בירנבוים מוסיף כי הקשיים שמערימים על הסובוטניקים אינם מובנים בעיקר לאור תופעות כמו ניאו-נאצים העולים לארץ. "אין ספק", אומר הרב בירנבוים, "שקהילה כזו יכולה לפאר ולרומם את העליה הרוסית. מדובר באנשים שממש מתחננים לעלות לישראל, אנשים ישרים שאין ספק לגבי אהדתם את הדת היהודית ואת מדינת ישראל".
כחבר בית הדין הרבני לגיור, מדגיש הרב כי הסובוטניקים מוכנים להתגייר כהלכה, למרות שהם רואים בעצמם יהודים לכל דבר. "בשנה שעבר גיירנו במסגרת בתי הדין ומערך הגיור בין 900 לאלף איש מחבר המדינות. כאן, עומת זאת, מדובר על עשרת אלפים איש שמוכנים לבוא לארץ ולעבור גיור כהלכה. מבחינתנו, ושיהיה ברור, הרבנות אינה זו שמעכבת את עלייתם של הסובוטניקים לארץ. אנחנו נשמח לקבל אותם כאן במהרה".
"האנטישמיות ברוסיה מחריפה"
בישיבה שהתקיימה בוועדת העליה והקליטה של הכנסת בעניינם של הסובוטניקים, קראה יו"ר הוועדה, ח"כ קולט אביטל, לסוכנות היהודית להביא בפני הראשון לציון הרב שלמה עמאר, חומר מחקרי על הקהילה, שתאפשר לו לפסוק בעניינם כראוי. כמו כן, ביקשה להקצות רב לקהילה המקומית כדי לאפשר להם ללמוד יהדות.
צאצאים מפורסמים:
טרומפלדור, רפול ואליק רון
נציג משרד הפנים הודיע בדיון כי "כשם שהממשלה קיבלה החלטה שהפלאשמורה יכולה לעלות במסגרת חוק הכניסה, שר הפנים הבהיר כי אם בעייתם של הסובוטניקים לא תיפתר במסגרת חוק השבות, יימצא לבעייתם פתרון במסגרת חוק הכניסה לישראל". בינתיים ממשיכים תושבי ורוניש לסבול מאנטישמיות, המשתלבת היטב במגמת התגברות תופעות שנאת היהודים ברחבי רוסיה בכלל.
שר החוץ סילבן שלום הופיע לאחרונה במליאת הכנסת ותיאר מציאות קודרת ועגומה בעניין. "הדו"חות מצביעים על עליה חריפה ביותר, הן בכמות והן בחומרת הארועים האנטישמיים ברוסיה במהלך שנת 2004 ובמחצית הראשונה של שנת 2005", אמר שלום. "אמנם אין מדובר באנטישמיות מימסדית והנשיא פוטין ומשרד החוץ שם יצאו במספר גינויים לתופעה, אולם מדובר בארועים המקיפים את כל שכבות החברה הרוסית, מרמת האדם הפשוט ועד לאישי ונבחרי ציבור".
שר החוץ ציין עוד כי "ברוסיה מתפרסמים בלא מפריע עשרות עיתונים וכתבי עת אנטישמיים קיצוניים ביותר, המודפסים ומופצים בכל רחבי המדינה. אנו רואים בחומרה ובדאגה רבה את התופעות הקשות הללו והנושא עולה ללא הרף בפגישותיי ובפגישות אנשי המשרד בכל הרמות בארץ וברוסיה.
"פוטין אמנם יצא לאחרונה במספר הצהרות חיוביות בגנות האנטישמים והצורך להיאבק ברעה חולה זו… אנו מברכים על הדברים ומקווים כי מסריו החיוביים והחשובים מסמלים את מחוייבותה החדשה של רוסיה להיאבק כנגד האנטישמיות בשטחה".
כמיהתם של "הסובוטניקים" (שומרי שבת) מרוסיה לעלות לארץ הקודש ולבנותה, התממשה כבר לפני מאה שנה ויותר. גל עליה ראשון התקיים בשנת 1880 וגל נוסף ב 1920 . בעליה זו הגיע מיכאל דוברובניק, מראשי העדה, שאסף את תריסר ילדיו, רעייתו וחבריו ועלו בדרך לא דרך לארץ ישראל. הקבוצה התמקמה והקימה חווה חקלאית על גדות ים החולה, תוך שהם זוכים לסיוע מצדם של איכרי מושבת יסוד המעלה השכנה.
לימים, קיננה בימת החולה מחלת המלריה הידועה, שפגעה גם בבתי משפחת דוברובניק. גם כאשר מספר המתים מקרב הילדים עלה, המשיך אבי המשפחה לדבוק באהבת הארץ וסירב לחזור לגולת רוסיה הדוויה, כהגדרתו, אך חלק מבני המשפחה עקרו למושבות השרון ושם בנו את ביתם.
האגדה מספרת שגם סבו של הרמטכ"ל והשר לשעבר רפאל איתן ז"ל, נמנה על הסובוטניקים. גם ניצב בדימוס אליק רון, מספרים, הוא צאצא של סובוטניקים ואפילו יש גם טענה לפיה טרומפלדור היה מרקע סובוטניקי. בחלוף השנים, הלך גם מיכאל דוברובניק לעולמו, אך חוותו, אותה לא נטש גם בימיו הרעים, נותרה על מקומה – עד היום הזה. היא הפכה, בסיוע פעיל של מושבת יסוד המעלה ועמותת התיירות של הגליל העליון, למעין מוזיאון המספר את הסיפור האותנטי והמרתק של "גאולת הארץ מצד הסובוטניקים הרוסיים". תעודות, מסמכים, תצלומים ואביזרי חייה של משפת דוברובניק, אצורים ב"חוות דוברובניק" וכל הבאים והמבקרים בשעריה של החווה זוכים לקורת רוח והשראה לעניין גאולת ארץ ישראל.