המטרה: להחזיר את החיים היהודיים לעיירה אושוויץ
בעוד כשבועיים וחצי, קבוצה של צעירים יהודים מתכננת לעשות את השבת באושוויץ. אבל הצעירים הם לא בני נוער ישראלים שיוצאים מטעם בית הספר לסיור בעקבות השואה, ואושוויץ הוא לא מחנה הריכוז הארור ההוא. מדובר בניסיון ראשון של יהודים פולנים לחדש חיי יהדות בעיירה הצמודה למחנה, אושוויצ'ים בשמה המקומי, מאז מלחמת העולם השנייה.
המטרה היא לא להקים את הקהילה היהודית הענפה מחדש – אין כיום יהודים החיים בגלוי בעיירה. מדובר בניסיון לחדש מסורת של פעילות קבועה, סמלית – תפילה בבית הכנסת היחיד שנשאר במקום, שיעור או הרצאה, פעילויות לחגים. כמו כן, מקווים היוזמים להוות כתובת ליהודים שמבקרים במקום או שחיים באזור בסתר. את הפרויקט הגו יהודים צעירים מקרקוב בעידוד ארגון "שבי ישראל" לאיתור קהילות אבודות.
"פנו אלינו מקומיים וכאלה שגרו שם בעבר, וביקשו שנעזור לחדש את החיים היהודיים", מספר הרב בועז פש שנשלח לפני שנה וחצי ע"י "שבי ישראל" לשמש הרב של קרקוב. "אנחנו לא הולכים להקים קהילה משמעותית, אין אפילו מניין לתפילות, אבל שלפחות פעם בחודש נעשה משהו, זה ישמר את הקשר עם חמישה או שישה יהודים שחיים שם". היהודי האחרון שחי בגלוי באושוויצ'ים, שמעון קלוגר, נפטר בשנת 2000.
"ברור שלאנשים מבחוץ זה נראה מוזר שאנחנו מחדשים חיים יהודיים בגיא ההריגה, אושוויץ, אבל מבחינתנו לא מדובר במקום, אלא באנשים. גם אני כשהגעתי לפולין, חשתי שיהודים לא צריכים לחיות כאן. הבנתי שבשביל אלה שמגדלים כאן ילדים, יש אמירה חשובה להראות שאנחנו עדיין פה. באושוויצ'ים זה יותר חזק", אמר פש. בשבת שהוא מתכנן בעוד שבועיים, ישתתפו כשלושים צעירים יהודים – בעיקר מקרקוב אבל גם מקהילות נוספות, כמו וורוצלב וורשה. הקבוצה תשתתף בין היתר בסיורים והרצאות. 
היהודים הראשונים התיישבו באושוויצ'ים בתחילת המאה ה-16 . במאה ה-19, הפכה העיירה למרכז יהודי משמעותי במחוז קרקוב – נוסדו בה בתי כנסת, ישיבות, בית חרושת לוודקה כשרה. שימשו בה רבנים מרכזיים ואף נוסדה בה חסידות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חיו בה כ-14 אלף איש, כ-60% מתוכם יהודים. הצבא הגרמני הגיע לעיירה בתוך מספר ימים מפלישתו לפולין בספטמבר 1939. משטר טרור הופעל נגד היהודים, בית הכנסת הגדול הועלה באש ולאחר מספר חודשים הם הוגלו לגטאות. במקביל, החלו הגרמנים בבניית מחנה הריכוז באושוויץ. יהודי אושוויצ'ים היו בין המשלוחים הראשונים שהובלו לשם, חזרה לעיירת הולדתם, להשמדה. לאחר שחרור העיירה ומחנה ההשמדה בינואר 1945, כמאתיים איש חזרו לשם אך לבסוף רובם היגרו לישראל ולארה"ב. המעטים שנותרו עזבו בגל הרדיפה האנטישמית של שנות ה-60.
"כשפנו אלינו בהתחלה עם הרעיון, עברה לי צמרמורת בגב", אומר נשיא "שבי ישראל" מיכאל פרוינד, "בני משפחה שלי נרצחו שם וקשה לחשוב על המקום שלא במונחים של מוות וזוועה. אבל יש לנו אחריות לסייע גם לניצוצות האחרונים של יהדות שיש במקומות אלה". כיום פועל באושוויצ'ים "מרכז יהודי", אך כל עובדיו המקומיים אינם יהודים. המרכז מתחזק מוזיאון לתולדות יהודי העיירה, מרכז חינוכי ואת בית הכנסת האחרון שנותר בעיר, "חברת לומדי משניות". המרכז מופעל על ידי קרן פרטית שבסיסה בארה"ב והיא מסונפת למוזיאון למורשת יהודית בניו יורק. "אני מכיר כמה אנשים בעיירה שיש להם שורשים יהודיים", אומר מנהל המרכז, תומס קונצביץ', "אבל הם לא מזוהים עם הקהילה היהודית. לנו חשובה הפעילות כאן כי אושוויצ'ים לפני המלחמה היתה דוגמה טיפוסית לעיירה יהודית בחבל זה".
שונטל מאס היא יהודייה שבחרה לגור באושוויצ'ים. לפני שלוש שנים, היא החליטה לחלוק את חייה בין בלגיה ופולין. בחודשי האביב והקיץ היא מתחזקת שם דירת אירוח, ומעבירה לקבוצות שמבקרות במקום – בעיקר מצרפת ובלגיה – הרצאות וסיורים. "הרבה אנשים שואלים אותי איך אשה יהודייה יכולה לחזור למקום כזה", היא אומרת, "חשוב לי להראות שבאירופה של היום, אפשר לחיות ביחד, יהודים ונוצרים".