יהודי עולמי – רסיפה, ברזיל
היכן נבנה בית הכנסת הראשון בעולם החדש לאחר גילוי יבשת אמריקה?
כאשר אנו שומעים על ברזיל, מייד נזכרים בכדורגל, קרנבל, חופי ים ומוזיקה קצבית. אולם שוכחים אנו שברזיל, הייתה גם שער הכניסה של היהודים לעולם החדש. בית הכנסת הראשון על אדמת אמריקה נבנה בעיר רסיפה, בברזיל בשנת 1636.
תחילת הישוב היהודי ברסיפה
יהודים החלו להתיישב ברסיפה ( Recife) החל משנת1500. באותה תקופה הייתה העיר רסיפה בירת מדינת פרנמבוקו בברזיל מושבה פורטוגזית. ראשוני היהודים היו אנוסים אשר נשלחו ביחד עם אסירים ופושעים לפתח את המושבה הפורטוגזית החדשה ברסיפה. היהודים, אשר ראו בכך הזדמנות כלכלית ודרך להתרחק מעט מעין האינקוויזיציה, קיבלו את הגזרה בעין יפה ואכן תוך פרק זמן קצר פתחו את האזור והפכו אותו למרכז משגשג לגידול קני סוכר. ואכן היהודים הצליחו לפתח תחומי כלכלה רבים באזור צפון ברזיל כגון, יצוא סוכר, כספים ובורסה, ואספקת עבדים מאפריקה,הם הפכו לכוח כלכלי ומסחרי מרכזי ביותר.
כאשר היהודים גילו את היבשת החדשה ואת המאפיין שלה, החלו שאלות שונות ביחס לחיים היהודים בעולם החדש. השאלה ההלכתית הראשונה נשלחה מרסיפה במאה ה16 לרב חיים שבתאי בשלוניקי. השאלה התייחסה לאמירת ותן טל ומטר, שכן בברזיל תקופת הגשמים שונה מאשר באירופה והיה עליהם לדעת כיצד לנהוג: "האם עלינו להתפלל לגשם בין חודשי תשרי וניסן כפי שנוהגים יהודים אחרים בעולם כולו או שמא עלינו להתאים את תפילותינו לפי עונות השנה בברזיל"?
למרות שהאנוסים שהגיעו לברזיל, ניסו במשך שנים למצוא מקום מרוחק כדי לחיות בשקט ושלווה כיהודים, הם רק הצליחו להחליף את העולם הישן בעולם החדש, אולם מצבם וסבלם לא השתנה באופן משמעותי. בשנת1580 למרות שהאינקוויזיציה לא נכנסה באופן פורמאלי לברזיל, החלה "ביקורת" של האינקוויזיציה על הנעשה בברזיל ונשלחו "פקחים" שיבוא לבדוק את מצבם של הכופרים בדת הקתולית. האנשים שנמצאו כופרים בעיקר וביניהם גם יהודים ואנוסים, נשלחו להישפט בליסבון בפורטוגל, וכאשר נמצאו אשמים, קבלו את עונשם במקום ולא חזרו לחיק משפחתם.
פריחה יהודית ברסיפה
בשנת 1630 כבשה הולנד את המושבה הפורטוגזית ומאז החל רנסאנס יהודי ברסיפה. משפחות יהודיות נוספת הגיעו מאמסטרדם לרסיפה כדי לבנות חיים חדשים ואנוסים רבים החליטו להפסיק לחיות ב2 עולמות ולאמץ בחזרה את דת אבותיהם ואת יהדותם.רוב חברי הקהילה אשר מנתה כ4.000 איש היו יהודים מהולנד ואנוסים מאזור רסיפה.
היהודים החלו להתארגן ולבנות חיי קהילה כפי שהיו רגילים בפורטוגל ואמסטרדם. הם בנו את בית הכנסת "צור ישראל" אשר הפך ברבות הימים לבית הכנסת הראשון אשר נבנה בעולם החדש בכלל ועל אדמת אמריקה בפרט. הקימו גם תלמוד תורה וישיבה בשם "עץ חיים".
במשך שנים אלו, קהילת "צור ישראל", החליטה להביא רב והם בחרו ברב יצחק אבוהב דה פונסקה שהגיע לרסיפה בשנת 1642. הרב אבוהב, היה דמות מוכרת באמסטרדם, בן למשפחה של אנוסים אשר חזר ליהדות ונהיה לרב. למעשה הרב אבוהב היה גם הרב הראשון ביבשת אמריקה.
בשנים האחרונות נערכו חפירות ארכיאולוגיות בבית הכנסת העתיק ברסיפה והוא זכה לשיפוץ מרשים על ידי הקהילה היהודית ומשפחת ספרא מברזיל. (בתחתית בית הכנסת התגלה גם מקווה טהרה)
בית הכנסת מהווה היום אבן שואבת לתיירים רבים המבקשים להכיר את "בית הכנסת הראשון" כפי שנהוג לכנותו. גם הקהילה היהודית המקומית מקיימת תפילות שבת בבית הכנסת.
מעניין לציין את השינוי שחל בשמו של הרחוב בו שוכן בית הכנסת. בתקופה בה נבנה בית הכנסת, כאשר ידם של היהודים הייתה על העלינה, שם הרחוב היה: "רחוב היהודים" אולם לאחר כיבוש העיר על ידי הפורטוגזים וחזרתה של הכנסייה שם הרחוב שונה ל: "רחוב ישו הטוב" וכך נקרא עד היום. נדמה שזה בית הכנסת היחיד בעולם, השוכן ברחוב הנושא את שמו של ישו….
בשנת 1654 הפורטוגזים חזרו לכבוש את רסיפה מידי ההולנדים, וחופש הדת אליו התרגלו היהודים במשך 24 שנות השלטון ההולנדי נעלם בין רגע.יש הטוענים שצמיחתה של הקהילה היהודית והחיים היהודים במשך שנים אלו, גרמו לכנסיה הקתולית לבקש מהשלטון הפורטוגלי "לשוב ולכבוש את העיר רסיפהכדי למנוע את הביזיון של הפעלת בית הכנסת תחת עיניה הפקוחות של הכנסייה".
כאשר החל מצור של פורטוגל על רסיפה, היהודים נלחמו שכם אחד עם ההולנדים ולאחר שנפלה העיר בידי פורטוגל הם החליטו לנטוש את המקום ולשוב עם ההולנדים לאמסטרדם.
הפזורה היהודית מרסיפה לעולם החדש
לאחר הכיבוש, ניתנו 3 חודשים ליהודים לעזוב את העיר. היהודים אשר החלו לעזוב את רסיפה התחלקו ל4 מסלולים שונים אשר כל אחד מהם היה ראשיתה של היסטוריה יהודית חדשה. יהודים רבים חזרו להולנד ביחד עם רב הקהילה הרב אבוהב, אחרים עזבו לאיים הקרביים (קורסאו, ברבדוס, ג'מייקה) ובנו שם קהילות חדשות. בקורסאו בנו המהגרים מרסיפה דגם בית הכנסת ספרדי-פורטוגזי לפי תבניתו המדויקת של בית הכנסת הספרדי פורטוגזי באמסטרדם. ואחרים הרחיקו לכת עד ניו אמסטרדם בצפון אמריקה אשר לימים תהיה ניו יורק וייסדו שם את ראשיתה של הקהילה היהודית הראשונה.
מרסיפה לניו אמסטרדם, ניו יורק
היהודי הראשון אשר היגיע ל"אמריקה" היה לואיס דה טורס, עם משלחתו של קולומבוס, הוא היה מתורגמן המשלחת ונשאר לגור במקום. אולם הפעם הראשונה שהגיעה קבוצה של יהודים היה בשנת 1654, כאשר קבוצה של יהודים מרסיפה, נחתה בניו אמסטרדם, לימים ניו יורק.
23 היהודים אשר הגיעו מרסיפה לניו אמסטרדם, היו למעשה היהודים הראשונים אשר הגיעו לארה"ב של אמריקה אשר באותה תקופה היתה מושבה הולנדית.
במשך השנים הגיעו עוד יהודים מאנוסי ספרד לניו אמסטרדם והקהילה הלכה והתרחבה עד אשר הקימו את בית הכנסת הראשון בניו יורק, "שארית ישראל".
יהודים אחרים, לא יצאו מגבולות ברזיל, אלא פשוט התרחקו מהעיר רסיפה ומבית הכנסת והמשיכו להתגורר בכפרים, בהרים, ובאזורי ספר מרוחקים כדי לשמור את יהדותם בסתר. נהגים המקובלים באזור יממשפחות.כיבי הכנסיות, בברזיל אין רישומים שכן אפילו הנייר היה מוצר יקר המציאות באותה תקופה ולא נשארו רישו
מנהגים יהודים בכפרים בברזיל
אזור צפון מזרח ברזיל, ה"נורדסטה" בפורטוגזית, ידוע כאזור המלא בצאצאי אנוסים. רובם גדלו וגרים עד היום בכפרים קטנים ומרוחקים, מנותקים מהעולם ולעיתים מציביליזציה.עד היום, המבקר בכפרים אלו, ימצא משפחות רבות וכפרים שלמים השומרים על מנהגים יהודים מובהקים המלמדים ללא ספק על היותם צאצאי יהודים. חלקם של המנהגים הם "מוזרים" שכן נשמרו על ידי בני המקום תוך כדי כך שהם שומרים גם את הדת הנוצרית. לעיתים המנהגים נשמרו בתוך משפחה גם ללא ידיעה שמדובר על מנהגים יהודיים או על מצוות.
המנהג המשמעותי ביותר הוא שבני משפחה נהגו להתחתן זה עם זה. בעיקר בני דודים ובנות דודות. פתגם ידוע בקרב תושבי אזור זה אומר: "בן שנולד להורים בני דודיםיהיה יפה, בן שנולד להורים שאינם קרובי משפחה יהיה מכוער".
תופעה זו, אינה מנת ההיסטוריה בלבד, היא נהוגה עד הים באזור זה שלברזיל. טוני רבלו פריירה עורך דין צעיר בן 34 נשוי גם הוא לבת דודתו, גם הוריו הם בני דודים ראשונים. הוא ידעה שהדרך היחידה שלו להתחתן ולהקים משפחה היא עם ימצא "שידוך" טוב בתוך המשפחה.
כמו כן השתמרו המנהגים של הדלקת נרות שבת, לטאטא את הבית מבחוץ פנימה (כדי לא להעביר את הלכלוך דרך הדלת בה קבועה המזוזה), שלא לאכול בשר חזיר, ויש גם מקומות שנהגו לאכול במשך ימות חג הפסחא ירק שורש במקום לחם.
המנהגים הנשמרים באזור זה, מעורבים לעיתים גם עם מנהגים נוצריים ומשקפים מצב של בלבול ו"שיתוף" שנוצר בין הדתות באמונתם ובאורח חייהם של צאצאי האנוסים. לא פעם משפחות של צאצאי אנוסים שמרו על מנהגים יהודים ללא ידיעה שמדובר על מנהג יהודי, אלא מתוך רצון לשמור על מסורות משפחתיות.
צאצאי האנוסים החיים כיום באזור זה בברזיל, חיים בדילמה עצומה, הם לא מרגישים קתולים ולא מרגישים יהודיים,לא שייכים לכנסיה, אבל גם לא מהווים חלק מהקהילות היהודיות, לא כאן ולא שם, או קצת מפה וקצת משם….. השאלה הנפוצה בין החוקריםהיא מה מספרם של צאצאי האנוסים באזור זה של ברזיל. לפי הערכות אף הזהירות ביותר, מדובר על מיליוני בני אדם. אולם, לעומת ספרד ופורטוגל שם השתמרו מסמכים מסוימים בהרכיבי הכנסיות, בברזיל אין רישומים שכן אפילו הנייר היה מוצר יקר המציאות באותה תקופה ולא נשארו רישומים המעידים על מוצאם של המשפחות.
ביקור אצל בנדיטו
אחת החוויות המרתקות בנסיעתי לרסיפה הייתה הביקור של בנדיטו (ברוך) אראוח'ו לאחר נסיעה של מספר שעות בשבילים מפותלים בין הרים וגבעות כאשר מסביב משתרעת צמחיה טרופית, הגענו לכפר ברח'ו, לביתו של אחד מסימני הנוכחות היהודית באזור צפון ברזיל במאה ה17. בנדיטו, אדם גבה קומה, בעל צבע עור בהיר ועיניים כחולות, הוא זן ייחודי באזור זה של כדור הארץ בו כל האוכלוסייה היא כהת עור.אולם הרקע המשפחתי שלו כצאצא של יהודים אשר הגיעו מפורטוגל דרך הולנד, יכול להסביר את התופעה.
בנדיטו החליט לחיות חיים "טבעיים" מרוחקים ממקום ישוב ומעין הציביליזציה. בביתו יש עדיין תנור גחלים ומסביב לביתו, יש ערוגות של ירקות ועצי פרי למילוי כל צרכי המשפחה.
בנדיטו מרגיש יהודי, הוא לימד את עצמו לקרוא עברית ללא מורה ומלמד. הוא מתחיל את יומו בלימוד פרשת השבוע. כאשר בני משפחתו אוכלים בשר, הם דואגים להמליח אותו תחילה כדי לא לאכול דם. המסורת המשפחתית של בנדיטו היא שמשפחתו הגיע מפורטוגל לפני מספר דורות. למרות שאביו היה קתולי הוא הקפיד על מנהגי המשפחה: לא לאכול חיות טמאות ושרצים, להתחתן בתוך המשפחה בלבד ולשפוך את המים המגולים בבית בו יש נפטר. לאחר פטירת אביו בנדיטו החליט לחפש את שורשיו היהודים. כיום הוא שומר שבת בביתו, מקדש על היין שהוא מכין בעצמוולאחר שהוא מבדיל בצאת השבת שר עם שתי בנותיו התאומות בגאווה רבה את "התקווה".
כאשר שאלתי את בנדיטו, מה הצפיה שלו, הוא השיב: "שיבנה בית המקדש השלישי לפני מותי, ואם לא תסתיים בנייתו, לפחות שיתחילו לבנות אותו לפני מותי…."
הקהילה היהודית החדשה ברסיפה במאה ה20
רסיפה המודרנית ידועה בכינוי "ונציה של ברזיל" עקב הנהרות והתעלות הרבות החוצות את העיר. העיר מתאפיינת במזג אוויר חם של 45 מעלות המלווה ב80 אחוזי לחות. החום משפיע ככל הנראה גם על מצב האלימות בעיר בה נרשם ממוצע יומי של 10 אנשים הרוגים בקטטות ושוד.
הקהילה ברסיפה כיום, איננה המשך ישיר של הקהילה היהודית אשר הקימה את הקהילה בעבר. כפי שאירעה בקהילות רבות בעולם, המיקום הגיאוגרפי לא השתנה אבל ההרכב הסוציולוגי של בני הקהילה שונה לחלוטין. הקהילה הנוכחית מבוססת על יהודים אשר הגיעו ממזרח אירופה בראשית המאה בשנת 1920-30 מרומניה, רוסיה, אוקראינה ופולין ויסדו קהילה חדשה. בקהילה חברים כיום כ1500 יהודים.
גל נישואיי התערובת, איננו פוסח על היהודים הגרים בעיר היפה רסיפה, אלא מכה בהם קשות. יודעי דבר בקהילה מדברים על 90 אחוז התבוללות בקרב בני הקהילה. בני הקהילה, לא זוכרים מתי הייתה החופה היהודית האחרונה בעיר.
כאשר פגשתי את ראשי הקהילה המקומית, ראיתי אותם מודאגים ומוטרדים לגבי עתידה של הקהילה.הרב אברהם אמיתי, רב אורתודוקסי שנשלח מטעם אגודת "שבי ישראל" (בוגר שטראוס – עמיאל) עושה ניסים ונפלאות בכדי לחזק את הזיקה היהודית והזהות היהודית של בני המקום, צעירים ומבוגרים כאחד. כאשר הגיע הרב אמיתי ונחת על אדמת ברזיל, מה גדולה הייתה תדהמתם של בני הקהילה כאשר נכחו לגלות שהיגיע רב אורתודוקסי, הם המתינו בשדה התעופה לרב רפורמי – ליברלי אשר ינהיג את הקהילה על פי צרכיה ומצבה הרוחני. ראשי הקהילה, אמרו לרב החדש שטוב יהיה אם ימצא את דרכו חזרה ויעזוב את הקהילה, כיום שנתיים לאחר הגעתו, בני הקהילה לא מוכנים לאפשר לרב ומשפחתו שיעזוב את הקהילה.
בית הספר הקהילתי, הוקם בשנת 1918 לפני כ90 שנה. המהגרים היהודים אשר הגיעו מאירופה לעיר ראו צורך להקים בית ספר יהודי כדי לשמור את הבנים והבנות מהתבוללות. כיום לומדים בבית הספר 130 תלמידיםמתוכם 70 יהודים והשאר נוצרים. עקב מספר התלמידים הנמוך, הקהילה נזקקת להכניס תלמידים שאינם יהודים לבית הספר כדי להשלים את מספרי התלמידים בכתות ואת התקציב הדרוש לקיומו של בית הספר. ראשי הקהילה עומדים על כך שבית הספר היהודי צריך להתקיים גם במחיר שילובם של תלמידים לא יהודים בכתות. התלמידים הלא יהודים (גם הקתולים שביניהם) לומדים עברית, שיעורי מסורת יהודית וגם מתחילים את היום באמירת מודה אני ושמע ישראל עם עמיתיהם היהודים…
חדר האוכל של בית הספר היהודי, היה טרף במשך 87 שנה, כולל חמץ בפסח ובשר אחר, אולם בשלוש שנים האחרונות, רב הקהילה, דאג במאמצים מרובים ובסייעתא דשמיא להפוך את המקום לכשר וכיום בני הקהילה שמחים וגאים בכך.