מאוקראינה לארץ ישראל: סיפורם של ראובן יערי ומשפחתו
פגישתנו הראשונה עם ראובן יערי (לסניצ'נקו) התקיימה במשרד ארגון 'שבי ישראל' זמן קצר לאחר שהגיע ארצה מהעיר הקטנה רעני שבמחוז אודסה בדרום אוקראינה, והתיישב כאן עם משפחתו של דודו. מאז חלפו כמה שנים. היום ראובן, בן 21, תלמיד ומדריך בישיבת 'מכון מאיר' בירושלים, השלים בהצלחה את תהליך הגיור הפורמלי ליהדות. ראובן משתף אתנו את זיכרונותיו על ההיסטוריה של משפחתו ועל דרכם ליהדות, על החיים שלו באוקראינה ותכניותיו לעתיד בארץ ישראל, וגאה להראות לנו את תעודת הזהות החדשה שלו שקבל לאחרונה.
אמנם ראובן נולד בעיר רעני, עיר קטנה באוקראינה עם היסטוריה עשירה, אך שורשיו נמצאים בכפר בורלאצ'ני שבמולדובה. סביו, פדור יאלנג'י (היום אברהם), גגאוז בהולדתו, התעניין ביהדות בעת שירותו בצבא הסובייטי, לאחר שפגש את ישראל, יהודי שומר תורה ומצוות, שדן אתו בסוגיות רוחניות ודתיות, בהיסטוריה של עם ישראל, מנהגיו ומסורותיו. הסיפורים המרתקים האלה עוררו את פדור להפוך את היהדות לחלק בלתי נפרד של חייו ולעבור ברית מילה. כמה משפחות מקומיות גם הצטרפו ליוזמתו.
על אף כל ההגבלות שהטילו השלטונות הסובייטיים נגד הדתות, הייתה הקהילה החדשה מעוניינת לחזק ולהרחיב את הידע שלה ביהדות בכל האמצעים. הם התאספו בביתו של פדור כדי ללמוד תורה ביחד, תוך שימוש בתנ"ך בתרגום רוסי בתחילת דרכם, והחליפו אותו בספרי התורה האמתיים שהובאו מארץ ישראל מאוחר יותר. המרחק הגיאוגרפי מקהילות יהודיות מפותחות וחוסר היכולת לחיות חיים דתיים נורמליים בתקופת השלטון הסובייטי אילצו את הגרים להתבונן במסורת היהודית במידת הבנתם. הם יצרו כיפות בעבודת יד מחתיכות הבד; פדור, שהיה צ'באן (רועה צאן), שחט בעצמו את הבקר והעופות כדי לספק למשפחה בשר. לכל ילדיו עשו ברית מילה ונאמר להם לשמור על עובדה זו בחשאי.
לאחר שגדלו באווירת יראת שמיים בביתו של פדור, החליטו שבעת ילדיו להמשיך להתקדם בדרך התורה והמצוות, לעבור את הגיור הפורמלי ליהדות ולעלות ארצה. הוריו של ראובן לא היו יוצאי דופן – בתקופה שלמדו לגיור הם עשו כמיטב יכולתם כדי ליצור לילדיהם את כל התנאים הדרושים לחיים יהודיים. גם כאשר ראובן למד בבית ספר מקומי רגיל בעיר הולדתו, הוא לא היה נוכח בשבת. הוא זוכר את המנהלת ואת המורות החוקרות את הסיבות, אך לבסוף מקבלות את זה כהצהרת עובדה ואף מבטאות את תמיכתן בעתיד.
זמן קצר לאחר סיום לימודיו החל ראובן ללמוד בבית ספר מקצועי, כדי להימנע מהגיוס לצבא האוקראיני. שישה חודשים לאחר מכן הוא עזב את בית הספר והצטרף לקרובי משפחתו בארץ ישראל. מאוחר יותר, אחיו הצעירים, דוד ויוסף (בתמונה) הצטרפו אליו לכאן. לאחר הגעתו לארץ הקודש ראובן החל מיד את לימודיו בישיבת "מכון מאיר" בירושלים והכנות אינטנסיביות לגיור. התהליך הושלם לבסוף לאחר שלוש שנים ארוכות של המתנה – לקח לו הרבה זמן לקבל המלצות של רבנים מאודסה שהכירו אותו ואת משפחתו. היום ראובן הוא מדריך במחלקה של מכון מאיר לדוברי רוסית. בישיבה הוא מסייע לתלמידים אחרים בעת ביקור במשרד הפנים והגשת בקשות לאשרה, משתתף בארגון טיולים בארץ ובפעילויות אחרות, וכמובן עוזר להם בלימודי תורה.
באחרונה, במסגרת פרויקט החינוך, בנה ראובן אילן יוחסין יפה עם הערות המספרות את סיפור סבו וסבתו, וכן קרובי משפחה רבים. רובם כבר עלו ארצה: הם מתגוררים בנתניה, בבית שמש, בכפר סיתרין. הוריו של ראובן עם אחיו ואחיותיו הצעירים נותרו עדיין באוקראינה, הם צריכים לסיים את תהליך הגיור כדי להצטרף למשפחתם בארץ ישראל. לראובן יש תוכניות גדולות לעתידו. עם סיום לימודיו במכון מאיר הוא רוצה לשרת באחת היחידות של צה"ל, ולאחר מכן להתחתן ולהקים את משפחתו בארץ ישראל.
משפחתו של ראובן וגורלה יוצא הדופן כבר משכו את תשומת הלב של התקשורת הישראלית: הנה מאמר בעברית המספר את סיפורו של דודו נתנאל.
