מאמרים

ברוסיה כינו אותם "סובוטניקים" מפני שהם שומרים שבת ומקיימים חלק מהמצוות. אבל בישראל הם לא נחשבים ליהודים. ועדה מיוחדת שהקימה לאחרונה הרבנות הראשית תחליט אם להכיר בקהילה המונה 12 אלף איש ולאפשר את עלייתה ארצה. "אנחנו יהודים לכל דבר", אומר מיכאל בוצ'ארניקוב. "עכשיו מתייחסים אלינו אחרת, אבל ברוסיה קראו לנו 'סובוטניקים' כי שמרנו שבת. ההורים שלי שמרו על המצוות לאורך כל השנים". בוצ' ארניקוב, בן 49, עובד במפעל טקסטיל. הוא אחד מבני קהילת הסובוטניקים בבית שמש, המונה כ-500 איש . לפני שבע שנים עלה לישראל מאזור ורוניש שברוסיה, והשאיר מאחור את אחותו וילדיה. הם תכננו להצטרף אליו בארץ בשלב מאוחר יותר, אבל כנראה איחרו את המועד. "אחותי רצתה להישאר לעבוד עד הפנסיה", הוא מספר. "עכשיו לא נותנים לה לעלות". היא לא היחידה. כ-12 אלף בני אדם ברחבי רוסיה השייכים לקהילת הסובוטניקים, מקווים בימים אלה כי את התפילות שלהם שומעים גם ברבנות הראשית בירושלים. ועדה של מספר רבנים, שמונתה על ידי הרב הראשי הספרדי שלמה עמאר, תצטרך בחודשים הקרובים להחליט אם אלפי בני הקהילה נחשבים יהודים - דבר שיאפשר להם לעלות לישראל מכוח חוק השבות.
אהרון מנחם: זוג עולים מקרב בני המנשה נישאו אתמול. יעקב ואורה נשואים כבר 70 שנה, לאחרונה עלו לישראל ולפני מספר ימים סיימו תהליך הגיור, תהליך הגיור בסופו ביקשו  להינשא כדת משה וישראל. נאמר שלום וערב טוב לרב מיכאל פוינד, ראש ארגון שבי ישראל. הרב מיכאל פוינד: ערב טוב לך ולכל המאזינים. אהרון מנחם: אז זה בהחלט סיפור, הייתי אומר, קצת חריג בנוף שלנו כאן בארץ, זוג שבכל זאת מתעקש להינשא לאחר שהם נשואים כבר שנים רבות. הרב מיכאל פוינד: גם חריג אבל גם מרגש ומיוחד במינו
         בעקבות חשיפת NRG מעריב – לשכת ראש הממשלה אישרה לכ-20 משפחות של סובוטניקים המתגוררים בכפרים ברוסיה לעלות לישראל. הסובוטניקים, שמספרם מוערך בעשרת אלפים בני אדם, הם קהילה של צאצאי רוסים כפריים שהתגיירו. בתחילת המאה ה-19 גירש אותם הצר הרוסי אלכסנדר הראשון מבתיהם, ופיזר אותם במקומות שונים ברחבי המדינה. עם הקמתה של ברית-המועצות, סבלו הסובוטניקים מרדיפות הממשל הקומוניסטי, אך המשיכו לשמור על זהותם היהודית.
בשבוע הבא, השופר ישמיע את קולו בעולם לבשר על ראש השנה ולקרוא ליהודים המאמינים לעשרת ימי התשובה המסתיימים ביום הכיפורים. איש לא יתפלל באדיקות רבה יותר מ-80 הקתולים לשעבר המוזרים מסאן ניקאנדרו,איטליה. הגיור בסאן ניקאנדרו התחיל לפני כ-20 שנה עם דונטו מאנדוציו, איש חיוור עם עיניים שחורות, שבמלחמת העולם הראשונה נפצע מרימון וחזר לביתו נכה, ובעקבות כך שכב במשך שנים רבות על מזרן עלוב בעליית הגג שבביתו. בהתחלה הוא הצטער על כך שלא היה יכול להשתלב מחדש בחיי היומיום בעיר הולדתו סאן ניקאנדרו גרגאניקו (20,000 תושבים), אך אט אט הפסיקו לעניין אותו קולותיהן של הנשים השרות כשהן נושאות כדי מים על הראש, צעקותיהם של מובילי הפרדות בכובעיהם השחורים ומכות הפטישים של הסנדלרים בכוכיהם האפלים (דונטו עצמו היה סנדלר לפני המלחמה): הוא לא הקשיב להם עוד, מפני שבילה את כל זמנו בקריאת התנ"ך. דונטו אטם את אוזניו לא רק כלפי צלילי העמל היומיומי; הוא גם הפסיק להקשיב לפעמוני הכנסייה. לימוד התנ"ך הביא אותו להטיל בספק את תורתה של הכנסייה הקתולית.
אחד הסיפורים המופלאים ביותר בכל הזמנים נחרת בתולדות עם ישראל לפני כעשור, כשקבוצת איטלקים אימצה את היהדות והשתקעה במדינת ישראל. מעשה זה היה פרי אמונתם בצדק שבמסרים הרוחניים של התנ"ך. סיפורה המופלא של הקבוצה המופלאה סופר על ידי פין א' לפיד (Phinn E. Lapide), שהצליח להכירה לפני מלחמת העולם השנייה. ספרו הנביא מסאן ניקאנדרו, הרפתקה מודרנית בחיפוש האמונה (הוצאת בכהורסט פרס, רח' 36 מס' 11, ניו יורק), מספר סיפור מרתק. הטקסט מתחלק לשני חלקים: "החזון", המספר את הסיפור המוקדם של גילוי הקבוצה, ו"הדרך לכנען", המתאר את השתקעותם בארץ והתערותם בקרב האוכלוסייה הישראלית.
"מיכה פרידמן : צאצאי האנוסים מבקשים בשנים האחרונות יותר ויותר לשוב אל חיק היהדות. כדי לסייע להם להשלים את הפערים מקיים ארגון בשם שבי ישראל פעילויות הסברה מיוחדות ברחבי העולם. במקביל הארגון פועל לגלות קהילות נסתרות נוספות במקומות שונים על פני כדור הארץ. רמי שני כתבנו פגש את צאצאי האנוסים ושמע על אותן קהילות שמחפשות את עצמן ואותנו מחדש. רמי שני : סין תארח השנה את האולימפיאדה והמתמודדים הישראלים צפויים לקבל אולי תמיכה מאוהדים לא צפויים, בני קהילת יהדות סין העתיקה.