שליחות בלודז' שבפולין- הכרת הווה בהשפעת העבר
על-פי אומדן הנהלת הקהילה, שבראשה עומד הנשיא הקהילה מר יוסף וינינגר, יש עוד כ- 10.000 ויותר יהודים למחיצה בלודז', אשר חוששים מגילוי זהותם היהודית, מפחד רדיפת הסביבה על רקע אנטישמי. זאת למרות, שהרדיפה על רקע אנטישמי, אסורה בפולין. מסביר את פחדם, כתוצאה מעברם "..הרי בגופם ובנפשם שקועים פצעי אימת המלחמה ואין מרפא לקבוצת "ילדי השואה".
חלקם, חושש שהקהילה היא חבורה יהודית ממסיונרית בעוד הם כבר חוו בעברם רדיפות מסיונריות נוצריות שנאלצו לעבור תהליך כנגד רצונם.
זמן רב, לא יכולתי לעלות בכתב את התרשמותי, תחושותיי, הבנותיי, עד לרגע שעלתה אט אט המורכבות של חברי הקהילה היהודית בלודז'-פולין. בתחילה עלו חלקי הבנות עמומים. ככול שהעמיקו שיחותי עם הפרט, התגבשו הבנתי. הקהילה כמכולל פרטים הביעה תחושת שייכות למוצאם היהודי שנתגלתה הכרחית לתהליכים מורכבים בעיקר בשל בהיותם יהודים מוסתרים עוד ממלחמת העולם השנייה. כלומר, כשלושה דורות של זהות יהודית מעורפלת.
אומנם נשלחתי ללוז' כתפקידי כמורה, מכון שיש לי עוד מספר כובעים; יועצת חינוכית, מאבחנת ומטפלת משפחתית. הקניתי, באופן הטבעי הבנה, אכפתיות, אמפתיה, שורשיות והשתייכות. התנהגותי זו, קרבה ביני לבין הקהילה ולבין רוב הפרטים בקהילה, הסירה גבולות התרבותיים, מחסומי השפה והשיעורים בעברית זורמים על גלי הנהר סוחף וגורף.
הבחנתי, הקשרים שבין הזהויות האישיות לבין הזהות הקבוצתית ובחינת השפעתם על תחושת השייכות. שיקפתי, היבטים מגוונים וזוויות שונות בעולמו של הפרט המשליכים על הקהילה.
את התנהגותי וערכי, חשו בני הקהילה. מצב שיצר אצלם ואצלי, צורך והמחויבות סביבי שיעורי העברית. מגדול עד קטן, הגיעו לשעורים, בכול שעה ובכול יום, מדי יום ביומו. לענות דעתי, כדי לא למלא את החסך השייכות, של עשרות השנים. ואת המחויבות שלי להיות זמינה בכול רגע נתון במהלך היום.
נוצרה אווירה נעימה, תומכת ומקבלת במהלך השיעורים ומחוץ לשיעורי העברית, של אחדות ולכידות.
תיירים יהודיים המגיעים ללוז', מתאכסנים בקהילה. הם, מגיעים למטרה מסוימת לבקר את מיתיים
מתחם הקהילה- שם התקיימו שיעורי העברית, במהלך כל היום.
לאור החנוכיה, התקיימו לימודי העברית
התקיימו קבוצות לימוד החל; מגדול, בני 80-65, 45-25, 10-15, ועד קטן 2-4 שנים. דוגמה ; אהרון חבר וותיק בקהילת לאוז'
קבוצת גיל 80-60 שנה- כל שיעור, ניתן היה לחוש את רצונים ללמוד עברית ולגעת ביהדות
קבוצת גיל 10-13 שנים. שיתוף הפעולה של ילדי הקהילה, הדהים אותו, בכול שיעור ושיעור.
צעירי הקהילה, נעימים, אינטליגנטיים, המביעים כמהה לחזור לשורשיהם היהודיים
התלמיד פינחס, הוא שומר הקהילה. לכן, קבל בדר"כ שיעורים פרטניים, שהתקיימו בחצר, ליד שער הקהילה.
חתונה מאוחרת—זוג מקומי בשנות השבעים לחייו, לאחר עשרות שניים, שחיו ביחד, החליטו לערוך חתונה כדת משה וישראל. הזוג נראה מאושר. בשיחות אתם, הזוג, הסבר לי כי הם חוגגים יותר מכול את שותפות הגורל. עבורם תעודה זו, היא האישור של שהם שניים ולא אחד בודד, ויותר לא לבד, כפי שהיו עד עכשיו. כלומר, תעודה זו, אינה מהווה עבורם את חשיבותה הדתי, אלה ובעיקר את היותם שניים ולא לבד המאמלל.
