בסוף המאה ה-19, הביא השגשוג בענף עצי הגומי, לשינוי כלכלי וחברתי באזור האמזונס.
אלפי מהגרים מהצד השני של האוקיינוס האטלנטי, בתוכם יהודים מרוקאים צעירים רבים, הגרו והתיישבו באזור, בתקווה לעתיד טוב יותר.
בתחילה לא היה בכוונתם להשתקע, אלא לצבור הון ולחזור למולדתם במהירות האפשרית. במשך הזמן שהתארך והלך, נשאו רובם נשים מקומיות והיכן שורשים במקום.
בחלוף השנים ועם שקיעת ענף עצי הגומי, גם הלכו והתדלדלו משאבי הקהילה ובניה עזבו או התבוללו אט-אט. אף על פי כן, היהודים המרוקאים הנחילו לילדיהם מסורת יהודית עשירה, מתוך כוונה ותקווה שלא ישכחו את שורשיהם.
חלק מהצאצאים הללו נושאים שמות משפחה יהודיים מובהקים, כגון כהן, בן-זקן או בן-שמעון. בחלק מהמקרים מראם החיצוני הוא האופייני לחלוטין לילידי המקום ובחלק אחר נשמרים קצת מהמאפיינים הפיזיים של הסבים.
בשנים האחרונות, ילדיהם, נכדיהם ואף הנינים של אותם יוצאי צפון אפריקה, החלו במסע של חיפוש אחר שורשיהם וזהותם, במטרה לשוב אל המסורת ואל האדמה של אבותיהם.
