סיפורו של הרב ניסן בן-אברהם
ניסן בן-אברהם הוא שמו של רב שנולד בפלמה, בה הוטבל – כמו בכל בית טוב – כ"קתולי, אפוסטולי ורומאני" בשם ניקולאו אגילו. לפני 26 שנה עלה ארצה, מפני ש"אם במשך 600 שנה לא הצלחתי להתגבר על הסטיגמה של היותי יהודי, למה לא להיות יהודי?".
אתמול, לאחר 12 שנות היעדרות, ניסן בן-אברהם נפגש מחדש עם עיר הולדתו. הוא חזר אליה כדי לספר את "סיפורו האישי: מפלמה לישראל" ביום העיון על מרכיבי זהות הצ'ואטה והקשר ההיסטורי עם עם ישראל, שאורגן על ידי "שבי ישראל".
"הייתי בן עשר בקירוב, כשהילדים בבית הספר גידפו אותי על היותי חואטה. אז גיליתי שלהיות חואטה היה משהו נורא, אם כי לא הצלחתי להבין למה. לא ידעתי אם פשר המילה הזאת הוא להיות יהודי או לא, לא הבנתי מה משמעותו של להיות 'אנוס' ולא קלטתי את תגובתם של האחרים נוכח התופעה ההיא", הסביר.
למרות הכל, ניסן בן-אברהם לא איבד את חוש ההומור, את היכולת להתלוצץ ולהצחיק. אלה התגובות שהצליח לעורר בקהל שפקד את "ארקה", כשהוא דיבר על המפגש עם בני משפחתו: "דודתי אמרה לי, 'בני, למה לא תוריד את הכובע הקטן הזה מהראש, אנא ממך'. היא אמרה לי את זה מפני שלהיות יהודי בפלמה נחשב עדיין לאות קלון. אני יכול להגיד דבר אחד בלבד: המראה שלי הוא הסמל לכל מי שרוצה להפסיק את מנוסתו, מי שרוצה להשתחרר מהאות היהודי שהאינקויזיציה הטילה על היהודים המומרים".
סיפורו האישי של ניסן בן-אברהם התחיל "כשהייתי צעיר מאוד רציתי להכיר את תולדות עם ישראל ואת התרבות היהודית, משהו די קשה בפלמה. כשפניתי לספריות וביקשתי ספר על היהודים, תמיד נתנו לי את התנ"ך. בספריית אבי מצאתי ספר על תולדות עם ישראל, אך הוא עצמו הזהיר אותי: 'בני, האם אתה מאמין באמת במה שכתוב באוונגליונים'?"
למרות זאת, אצלנו בבית כולם נהגו על פי כללי השתיקה: "איש מבני משפחתי לא דיבר על היותנו צ'ואטס, עובדה זו לא הוזכרה בכלל ולא התנהגנו בהתאם לאף מנהג יהודי. גם הסברים לא היו. השתיקה הייתה מוחלטת, אך אני רציתי לדעת, ואני מודה לאל יום יום על היותי מי שאני".
הרגע המכריע בחייו הגיע כשהוא התמודד עם הדילמה "להמשיך לחיות חיים טובים יחסית, ללא בעיות, כניקולאו אגילו, או לצעוד צעד אחד קדימה ולשנות דברים חשובים בחיי. וזה מה שעשיתי. לפני 26 שנה עליתי ארצה, והיום אני מורה בבית ספר".
ניסן שמח על כך שהוא צ'ואטה, והוא מגן על המונח הזה: "השאלה אינה האם זה טוב או רע, האם יש להשתמש במילה הזאת או לדחות אותה. העניין הוא שלולא הייתי חואטה, שום דבר ממה שקרה לי בחיי לא היה מתרחש. לא הייתי זוכה לאפשרות להתפתח ולהגיע עד הלום".