גלי צה"ל – סמינר של ארגון שבי ישראל- צאצאים של יהודים שהוכרחו להמיר את דתם בתקופת האינקיויזציה
רזי ברקאי: רמי שני אני חוזר אלייך.
רמי שני: כן רזי
רזי ברקאי: מה הסיפור?
רמי שני: גם צריך להזכיר שוב ששר החקלאות שלום שמחון מציע לכל הערים באזור החוף להקים מתקני התפלה גם בחיפה וגם צפונה משם וגם דרומה.
רזי ברקאי: מה זאת אומרת לערים? שראשי הערים יקימו מתקציב של הרשויות המקומיות? אין מצב.
רמי שני: תשמע, כל אחד שיעשה את החישוב שלו.
רזי ברקאי: לא, מתקני התפלה זה רק תקציב ממלכתי. שום עירייה לא תתנדב לעשות את זה. אתה חוזר ממה?
רמי שני: אני חוזר מלפני שבוע בעצם מסמינר של יוצאי אנוסי ספרד, אותם יהודים שאולצו להמיר את דתם לפני מאות שנים במהלך האינקוויזיציה ובתקופת גירוש ספרד. הסמינר הזה אורגן על ידי ארגון שנקרא שבי ישראל בטורמולינוס עיירה ליד מלגה בדרום ספרד. מי שהשתתף שם זה בעיקר צאצאים של אנוסים כאלה מאירופה ואמריקה. מה שנעשה שם זה כמה פעולות במסגרת האפשר להחזיר אותם אל המקורות. האנשים האלה עברו שורה של אירועים עד שהם החליטו לחשוף את עצמם מחדש אל היהדות. עד התקופה האחרונה הם קיימו את היהדות די בסתר, זאת אומרת בחדרים נסתרים או במקומות לא גלויים לחלוטין.
רזי ברקאי: תגיד הם גרים בקהילות שלהם שם?
רמי שני: לא כל כך הם יותר גרים, הם מקיימים את היהדות בינם לבין עצמם, זאת אומרת בתוך המשפחות. הדת עברה, המסורת היהודית עברה מדור לדור ממש רגעים לפני שהדור הקודם פשוט מת או כבר לא יכול היה לתפקד.
רזי ברקאי: על כמה מהם אנחנו מדברים? כמה מונה הקהילה הזו של שבי ישראל?
רמי שני: הדעות כאן חלוקות, יש כאלה שאומרים שבאזור נגיד ספרד ופורטוגל יש כמה מאות אלפים, הרוב אגב נמצא בכלל בברזיל שם מונים אותם בקרוב למיליון כאשר יש איזושהי השערה שבעצם כל הלבנים בברזיל הם צאצאים של אותם אנוסים, של אותם יהודים שפשוט ברחו מחצי האי
רזי ברקאי: הנה פלשנו כבר לברזיל. בוא נצרף לשיחה את מיכאל פרוינד יושב ראש ארגון שבי ישראל. שלום לך.
מיכאל פרוינד: בוקר טוב.
רזי ברקאי: איך אנחנו בודקים את אילנות היוחסין שלהם?
מיכאל פרוינד: תשמע יש אנשים שם שאכן יש להם אילנות יוחסין שהולכות אחורה מאות שנים.
רזי ברקאי: עד לגירוש ספרד?
מיכאל פרוינד: עד לגירוש ספרד. הרי האינקוויזיציה כמו הנאצים רשמו את הכל ויש ארכיונים ואנשים יכולים לבדוק.
רזי ברקאי: יש ארכיונים רשמיים? או שזה רישום משפחתי?
מיכאל פרוינד: לא, זה ארכיונים רשמיים של האינקוויזיציה, לא כולם יכולים או מסוגלים לבנות אילן יוחסין כזה אבל בהרבה מקרים אחרים מדובר במסורת בתוך המשפחה.
רזי ברקאי: אנחנו מדברים על שש מאות, שבע מאות שנה. אם בכל מאה שנה זה בסביבות 4 דורות אנחנו מדברים על משהו כמו 25 דורות אחורה זה המון.
מיכאל פרוינד: זה המון אבל זה רק ממחיש עד כמה אמיתי התופעה הזאת ועד כמה חזק הוא שאנשים בכל זאת הצליחו לשמור על הזהות היהודית שלהם.
רזי ברקאי: תן לי דוגמא לזהויות יהודיות שהן עדיין שומרים עליהן.
מיכאל פרוינד: תשמע מדובר באנשים בעלי רמה, אנשים שהם פרופסורים או עורכי דין וגדלו בבית שבו הדליקו נרות בסתר, במרתף בימי שישי או
רזי ברקאי: הם מפזמים לפעמים גם זמירות בעברית? או שעברית הם לא יודעים?
מיכאל פרוינד: עברית הם כבר לא יודעים אבל מה שכן הם זוכרים פה ושם מילה אחת או שניים או תפילות שלהם בשפה הספרדית או הפורטוגזית.
רזי ברקאי: מה עוד? יש נגיד חגים יהודיים או שבת שהם מקיימים?
מיכאל פרוינד: כן. אנחנו בעצם בעשרות השנים האחרונות יש כאן תופעה חדשה ומרתקת שאלפי צאצאי האנוסים האלו מתחילים לצאת מהארון ובעצם הם מבקשים להעמיק את הידע שלהם על היהדות ולחזק את הקשר שלהם עם העם היהודי ומדינת ישראל. צריכים להבין כאן רזי שמדובר כאן בנכס אנושי, הסברתי ואסטרטגי בלתי רגיל מבחינתה של מדינת ישראל והעם היהודי. הרי רק בספרד ובפורטוגל יש עשרות אלפי איש כאלו שיש להם זיקה ממשית לעם היהודי ולמדינת ישראל. אם אנחנו, אם מדינת ישראל תחבק אותם ותושיט להם יד אז אפשר להיעזר בהם בכל מיני תחומים. אפשר לחזק את הקשר שלהם איתנו וגם לחזק את המעמד של מדינת ישראל באותה נשימה.
רזי ברקאי: אוקי, מיכאל פרוינד יושב ראש ארגון שבי ישראל אני מאוד מודה לך.
מיכאל פרוינד: אוקי, תודה לך.